title
title
title
title
title
title
מומלץ לנכדים

פתאום נשבה הרוח - כתבה גלית ראב"ד איירה מאיה שלייפר

 

ספר מקסים וחדש לגמרי בהוצאת "כנרת", המתאר מסע קטן ומשמעותי בו ילמדו גיבוריו, שגם כאשר אנחנו רבים עם הקרובים לנו ביותר, תמיד עוד יימצא מקור לפיוס, לחמלה ונתינה.

אני ממליצה לתת לילדים לדפדף בעצמם בהתחלה, עוד לפני שהם מאזינים לסיפור, בין דפי הספר, וליהנות מן האיורים המקסימים והצבעוניים, המשרים אווירה מיוחדת. רצוי גם לעיין בכריכה הקדמית, שבו מתגלים ארבעת גיבורי הספור: שלושה ילדים מתחבאים ושועלון קטן. כאשר המבוגר הקורא את הספר אומר את שמו, המילה פתאום גורמת לילדים סקרנות ומתח למה שיקרה בהמשך.

הסיפור מתחיל בבקר ומסתיים בלילה ואיוריו מתאימים עצמם לכך.

זהו סיפור על שלושה ילדים מכפר קטן, בלב בוסתן, שהגרים בבתים שונים זה מזה ומקיימים ביניהם קשרי חברות הדוקים.

"תמר מעיין ועדן היו החברים הכי טובים מאז ומעולם, אבל היום משום מה, כולם רבו עם כולם". בסיפור לא מוזכר הריב ומדוע רבו. מה שמוזכר הוא שבעקבות הריב, החברים נמצאים במקומות שונים והפיצול ביניהם בא לידי ביטוי גם באיור המחולק למספר איורים אנכיים. אנו גם מתוודעים לדמות הרביעית בסיפור, השועלון הקטן, שחי במאורה, בקצה השני של הבוסתן.

לאורך כל הסיפור מתרחשים שני מעגלי סיפור במקביל: זה של הילדים וזה של השועל. הילדים חווים לבדם ובדמיונם את הטבע העשיר שמסביבם ותוך כדי כך, בעקבות האירועים המתרחשים, מתקרבים אחד לשני ומסיימים את הריב.

המעגל הסיפורי השני הוא זה של השועלון, שקוץ נתקע בכפותיו והוא מתמודד לבדו עם הקושי להוציאו.

בתוך האירועים המתרחשים טמונים רגשות כמו רוגז, בקורת, תחרותיות ובדידות וכן גם התפעלות והתרגשות. אלה רגשות שכל ילד עשוי להזדהות איתם.

כשנשבה פתאום הרוח – הטבע מחולל את מה שמתרחש בהמשך. הרוח מביאה לכל אחד דבר, המעניק לו כוח. (חרוב לעדן, זית למעיין, רימון לתמרי).

הילדים מאמצים את מתנת הטבע ונעזרים בה כדי להראות את מקומם בחבורה. השועלון בינתיים מנסה להוציא קוץ שנתקע בכפותיו ויותר מאוחר נכתב: " רק השועל לא התרגז על שום דבר. כאילו מעצמו ידע שגם מה שכואב – עובר". קטע זה מרמז ששני מעגלי הסיפור יתאחדו וזה מה שיקרה גם לילדים, שכאשר כאבם יחלוף, הם ישובו להיות שוב חברים. שני הסיפורים, זה של הילדים וזה של השועלון, תומכים זה בזה ונותנים משמעות לאירועים המתרחשים בסיפור השלם.

נקודת המפגש ביניהם מתרחשת מסביב לבריכה במרכז הבוסתן, כשעד אז לא היו מודעים זה לזה (הילדים והשועל).

הבריכה ממוקמת במרכז הבוסתן ומקור המים שבה מביא שמחה ומרפא את כאבי הילדים וכאבו של השועלון עם הקוץ התקוע בכפותיו. הילדים מעבירים לשועל את מה שהרוח נשאה עימה אליהם, והעזרה שהם מגישים לו מפייסת ומאחדת אותם מחדש.

במלים קסומות ועדינות מתארת הכותבת את השלווה היורדת על כולם, כשהלילה מגיע וכל ילד שב לביתו.

"בשקט בשקט קמה תמרי והושיטה יד למעיין.

בשקט בשקט קמה מעיין ונגעה בכתף של עדן.

בשקט בשקט קם עדן ופסע פסיעה אחת לאחור.

בלי להסיר את העיניים מגור השועלים

נסוגו הילדים אל חורש הצללים".

הספר כתוב בשפה עשירה ופיוטית במקצב וחריזה עדינים ומוקפדים ובליווי איורים מרהיבים. איוריה של המאיירת מטיבים לתאר את הסביבה שבה מתרחשת העלילה השלימה: צמחיית הבוסתן, נוף כפרי קסום והיום המשתנה ללילה. איוריה נותנים את ההרגשה שאנו נמצאים יחד עם משתתפי הסיפור בתוך הבוסתן עצמו והצבעים המשתנים משרים אווירה מיוחדת וקסומה המתאימה לתוכן.

השלווה הנסוכה על כל הספר הזה, הן בעקבות התוכן והן בעקבות האיורים, מתארת ילדות כמקום שטוב ורגוע להיות בו.

אחד הספרים המקסימים ביותר שפגשתי בהם בתקופה האחרונה. פשוט תענוג להביט ולקרוא בו.