title
title
title
title
title
title
משב רוח - סופרים

סופרים!!

 

אם תטיילו בחוצות הקיבוץ או המושב בימים אלה, אנא הפנו תשומת לב לפריחה!! כי- הרימון פורח, והתמר פורח, הגפן סמדר, התאנה חנטה פגיה, שדות החיטה והשעורה נקצרים...אולי הם לפני ואולי היום היום, ואולי אתמול – אך זו עונתם, ושכחנו את הזית – אשר כל הסובלים מקדחת השחת "יברכו" את פריחתו. הכל הכל פורח!!

עכשיו, אלה הימים שבין פסח לשבועות, בין פסח ל"חג הביכורים" .

אלה הימים אשר נצטווינו לסופרם. שבע שבועות חמישים יום!!

מה הקשר?

מספר לנו נֹגה הראובני בספרו "טבע ונוף במורשת ישראל" האיכר הישראלי, מזרעו של העם יוצא ארץ מצרים. אבות אבותיו הגיעו מארץ הנילוס אל ארץ זבת חלב ודבש, ארץ החיטה והשעורה, הגפן התאנה והרימון, ארץ זית שמן ודבש (תמר!!).

המצוות אשר נועדו לחנך אותנו להכרת הטוב בידי שמיים מכוונות אותנו לספירת הימים בין פריחת שבעת המינים להבשלתם. בחג הביכורים כבר קצרנו, כבר רואים ביכורי ענבים וביכורי תאנים והשאר יגיעו בימות הקיץ החמים. אך ארצנו, ארץ הפתעות לטוב ולפחות טוב. ימים אלה בין פסח ושבועות משמשות בהם תהפוכות מזג האויר. יום תגברנה רוחות הצפון תנשור פריחת הזיתים, יום תגברנה רוחות הדרום, תיבש התבואה.

 

"רוח צפונית מביאה תועלת לחיטים בעודן ירוקות, אולם נזק ניכר תביא לזיתים, כי פרחי הזית כמו פרחי הגפן ופרחי הזכר של התמר זקוקים לימים רצופים של חום ויובש...

לעומת זאת רוח דרומית (רוחות חמות יבשות הבאות מהדרום) יפה לזיתים אך מהווה מכה קשה לחיטים...

השולחן במקדש (חיטה) עמד בצפון והמנורה (זיתים) בדרום.

בין כל תהפוכות האקלים שבין פסח לשבועות סופר, עובד האדמה, המאמין את הימים ומתפלל לאלוקיו כי לא ייפגע ה"יבול" אשר בו תלויה פרנסתו. ואם נספור ונכוון נדע כי אנו "תלויים" בברכת שמים ובבורא העולם.

החרובים והשקדים לעומת זאת אינם תלויים בתהפוכות אלה ולכן אינם נכללים ב"שבעת המינים" אשר מהם נביא להביע תודתנו לאותו שאכלנו משלו ובטובו חיינו.

ו"עתה" (יאמר בהבאת הביכורים) הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'..."

                ראוי האדם שנתברך בשפע להודות כי

זו ברכת שמיים.

 

תוצאת תמונה עבור שבעת המינים

               

על פי נֹגה הראובני - אבישג