title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת אמור

פרשת אמור

 

אחד הביטויים הנפוצים בתורה ביחס למועדים הוא מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ. פרשתנו משופעת בביטוי זה, והוא מתאר את יומו הראשון של חג המצות כמו גם את יומו השביעי, את חג השבועות, את יום הזיכרון (- שאנו מכנים 'ראש השנה') ואת יום הכיפורים, וגם את היום הראשון והיום השמיני של חג הסוכות.

בדרך כלל מקובל להסביר ביטוי זה כקשור לכך שישראל הם המקדשים את הזמנים, ולמעשה קובעים את המועדים, וכך לקרוא את הפסוק: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם, בדומה לקריאתו של האמורא רבי אילא: אם קריתם אתם - הם מועדי, ואם לאו אין הם מועדי.

 

אך קודם לכל המועדים, מופיע הביטוי הזה, מִקְרָא קֹדֶשׁ, ביחס ליום השביעי, ליום השבת.

פרשנותו של 'מִקְרָא קֹדֶשׁ' כאן בוודאי לא יכולה להיות שהשבת תלויה בקביעת הזמן של האדם, שהרי השבת 'קבועה וקיימת' מבריאת העולם, וזמנה מוכתב על פי מחזור שבעת הימים כבר אלפי שנים, בלי תלות בירח, בעדים או בבית הדין, בלי שיקולים דוגמת עיבור החודש ועיבור השנה.

 

הרש"ר הירש הסביר כי משמעות 'מִקְרָא קֹדֶשׁ' ביחס לשבת דומה למשמעותו בפרשת החצוצרות, שתכליתן 'לְמִקְרָא הָעֵדָה'.

קריאה למקדש - או מוטב: קריאה לקדושה...

כל קודש איננו אלא "מקרא" קודש; הוא קורא לנו להינתק ולצאת ולהתעלות - מכל שקיעה בהווייה חושנית ומכל תלות ברצון ללא חובה... והנה מועדי ה' הם ימי זכרון; הם מזמינים אותנו להתאחד עם ה'... השבת היא כשלעצמה מקרא קודש; היא אב - טיפוס ומקור לכל קדושת האדם...

 

השבת קוראת לנו, מזמינה אותנו אל הקדושה. הקריאה היא לצאת ולהתעלות מהימים החוליים, הרגילים, מהמציאות של הרצון בלי החובה, של החיים הסתמיים והבנאליים. ההזמנה של השבת מונחת לפתחו של כל אחד, לפתחה של כל משפחה, לפתחה של כל קהילה, לפתחו של העם כולו.

השבת כאן. היא 'קבועה וקיימת', והיא קוראת לנו, מזמינה אותנו – ומטבע הדברים, על כל יחיד ומשפחה, על כל קהילה וציבור, למצוא את המענה הנכון והמדויק, את ההתרחשות שיש בה יציאה מהשקיעה בהוויה החושנית, את השהייה במרחב שקדושה אופפת אותו.

רבנו יעקב בן אשר, בעל ה'טורים' מוצא רמז נאה במלים אלו, מִקְרָא קֹדֶשׁ. בגימטריה הן עולות כמו המילה 'משתה', וגם (כמעט...) כמו המלים 'במאכל, בכסות נקיה'.

מסתבר שחווית הקדושה אמורה להקרין גם על הגוף – על המאכל והמשתה, על הבגד הנקי והחגיגי, ועל החיים כולם.

 

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי