title
title
title
title
title
title
משב רוח - אושר

"אושר"

 

"היא מונה את כל הפעמים שהיתה מאושרת..." ברפרטואר האושר של דוני בת השש אפשר למצוא את הדברים הקטנים הפשוטים: להתנדנד בנדנדה, לשחות בלי לטבוע, לצייר את השקיעה... ועוד"

קטע זה לקוח ממאמר סקירה על ספר שכתבה סופרת שבדית (רוֹסֶה לָגֶרְקְרַנְץ) ואת הסקירה כתבה שלומית כהן-אסיף משוררת וכותבת סיפורים לצעירים ואהובה עלי מאוד.

והנה, תוך כדי קריאת הסקירה נתפסתי למשפט הזה הלקוח מתוך הספר (שם, מעבר לאלפי היערות) (עד כאן מהעיתון).

אכן, גם אני מידי פעם עורכת רשימה לעצמי מהם הדברים המביאים לי אושר. האושר קיים הוא מופיע ומגיח לתוך החיים באופן מפתיע, וממקומות בלתי צפויים, מפציעות החוויות.

הנה, צפצוף הציפורים המעיר אותי מידי בוקר. עץ האגוז, עץ הרימון והסיגלון משמשים משכן לעשרות ציפורי שיר ואלו, פוצחות ברנה תמיד תמיד לפני עלות-השחר. בזמירתן אני מתעוררת באושר. הרי יש לי לפחות עוד חצי שעה לבלות נים לא נים. צלצול הטלפון האלקטרוני המשעמם, המרגיז אינו דומה לאותה מקהלה מופלאה המזכירה שוב ושוב את שירה של נורית הירש: "על ראש הברוש שבחצר" איך ידעה בדיוק לנסח את התופעה המרנינה הזו!!!

ןאם כבר הזכרנו את עץ האגוז, הרימון והסיגלון הרי הנה הם פורחים כולם. אבקה צהובה ממלאה את המרפסת האחורית. סימן שיהיו הרבה אגוזים. והרימון, כמו על-פי הזמנת צייר, משלב את האדום העז של פריחתו בירק הלבלוב של עלעליו החדשים- ואפילו על רקע השמים הכחולים נראה שהסיגלון פורח.

יופיו של הטבע , צבעוניותו ופוריותו מסבים לי אושר.

אינני יודעת כמה שנים מועיד לי הבורא, אך הוודאות כי עצים ילבלבו בכחול אדום וצהוב...בעוד הם מבשרים גם את פרות העונה הבאה, בין אם נהיה עדים לה או אולי נהיה במחוזות אחרים, ברוכה המחזוריות המתמידה המתמשכת העושה את העולם ודאי ומבטיח.

יש בכך אושר. הרבה אושר.

 

זכינו, עיניים לנו לראות את הצבעוניות הזו, אף לנו לשבוע את הבשמים המיוחדים לעונה זו, האזדרכת והיערה ומעט הדרים מאחרים ורגליים לנו לפסוע בין עצי הגן. נראה שזכינו במשהו מעֵדֶן ולא גורשנו משם כליל. הרי זהו שעושה אותנו למאושרים.

 

תוצאת תמונה עבור פריחת הרימון

 

  

אייר תשע"ז - אבישג