title
title
title
title
title
title
משתפים - שושקה שניר

חצי מהלב של אבא שלי מת לפני חמישים שנה בסיני... 
לא יכולה אפילו לדמיין את המשמעות.
אבל אני יודעת שזה לא מרפה מאבא שלי עד היום. 
שאולי הוא אחיו התאום של אבא שלי והוא כתב לו שיר...

תהין שניר

התמונה של ‏‎Tahin Snir‎‏.***
זה הגעגוע המידפק על דלתות ביתי
כבר חמישים שנה ואתה לא בא,
זה הריק הממלא את שברי זיכרוני
כל כך זקנתי ונפשי כה עייפה.

זה הבזקי הפיצוץ החורך את שערך
כבר חמישים קייצים ולא עוכל,
זה החול הזהוב העוטף את גופך
זכרון מיוסר מפרפר מעורטל.

זה הדרך לשם וכל הדרך חזרה
כבר חמישים חורפים ואין לה קץ,
זה יללת הלילות רדופי השיינה
יקיצות אל ימים ואין בם חוצץ.

זה תלתלות ראשך כרית אבן קרה
כבר חמישים יובלים חוגג רק לך,
זה אותו המקום ואותה השעה
המתייסרים אל אבינו כאן לצידך.

זה אותו הכאב המכלה את חדרי ליבי,
כבר חמישים ירחים ואין בם אור, 
זה אותם הילדים כולם שלך ושלי
אהבת אחים שאין בה נחמה.

זה אותו המוות אם אתה חי או מת
כבר חמישים מיתות כל יום וחוזר,
כה כבד המשא כה ארוך כה בודד,
עד מתי אשאנו, כבר אינני זוכר.

ישראל שניר