title
title
title
title
title
title
ניגון המעיינות - אני חדש בארץ

אני חדש בארץ

מילים: נתן אלתרמן    לחן: משה וילנסקי
מתוך תכנית מס' 17 של תיאטרון "לי לה לו", אופנבך בתל אביב (בכורה 19.4.1950)
השיר נכתב בעקבות השלג הכבד שירד בתחילת 1950

השדרה היא לובן צח            והשלג מתנוצץ בה 
אנשים עוברים בסך              ועלי מראים באצבע 
חורף , חורף! זה הסוד        הוא מקפיא פנים וחורף
רק הלירות נמסות                גם בקיץ גם בחורף 
נא הסבירו לי מה יש             איך זה ככה מתרחש 

אני חדש בארץ    זאת רואים מיד   זה מורגש   זה מורגש   במבט אחד 
אני חדש בארץ    זאת רואים מיד  אני מביט   אני נרגש   אני עוד פה   אני עוד פה   אני עוד פה חדש 

בינתיים על כל צד                מחפש אני תפקיד לי 
במוסד או במשרד                אך תמיד כולם אומרים לי 
גולם איש אתה, הוי דודי       גם לך יש מתחרים פה 
כי בכל המוסדות                 " גולמות" לא חסרים פה
אין אתה (בדרך כלל)            גולם רע מהם - אבל 

אתה חדש בארץ  זאת רואים מיד   זה מורגש   זה מורגש    במבט אחד 
אתה חדש בארץ    זאת רואים מיד   אתה מביט אתה נרגש  אתה עוד פה  אתה עוד פה אתה עוד פה חדש 

צפו בביצועה של ג'טה לוקה לחצו כאן     

* מאתר של עופר גביש:     "אני חדש בארץ! מי אתה?" לחצו כאן   

http://www.gavisho.com/webfiles/fck/images/snowtelaviv.jpg

יש כמה וכמה שירים במאגר שלנו שמטעים את המאזין, יש כאלה שמאחוריהם סיפור לא ידוע, ומכאן אי ההבנה, ויש כאלה שאנחנו פשוט לא מקשיבים להם עד הסוף. ויש, כמו במקרה שלפנינו, שאנחנו מקשיבים רק לסוף. רק לפזמון.

השיר אני חדש בארץ נקשר אצלנו מיד  לעולים החדשים. שרה אותו בראשית שנות החמישים, עולה חדשה, שהיתה מצוידת במבטא רומני כבד, ג'טה לוקה, המילים הן: "אני חדש בארץ, זאת רואים מיד, זה מורגש, זה מורגש, במבט אחד". נו, מה זה כבר יכול להיות? אז זהו, שמסתבר שיש עוד אפשרות.

 

השיר נכתב מיד לאחר מה שכינו העיתונים: "הלילה בו הלבינו ערי החוף" (בתמונה למעלה, תל אביב בשלג, 1950, דוד אלדן. היה זה ליל השלג הגדול ביות שהיה כאן אי פעם (בכל אופן מאז שהחלו המדידות בשנת 1870 כפי שמצטט ויקיפדיה את עיתון "חרות" מפברואר 1950). השלג החל לרדת בסוף ינואר 1950, והשיא היה בלילה שבין 6-7 בפברואר. לא רק בחרמון (שעליו, בימים ההם, אפשר היה רק להשקיף מרחוק), לא רק ירושלים והרי הצפון, אלא כל ערי החוף, כולל תל-אביב, ואפילו ים המלח שלחופו נערמו 8 ס"מ (ויקיפדיה מצטט את "על המשמר" 9.2.1950). 

 

חודשיים אחר כך, כבר באפריל אותה שנה (19.4.1950, אם תרצו לדייק), בוצע שיר בנושא השלג. היה זה בהצגה החדשה של תיאטרון לי-לה-לו, שנקראה, אופנבך בתל-אביב. שוב היה זה נתן אלתרמן שעקב אחרי האירועים ושילב אותם בשיריו. אבל, כדרכו, לא הסתפק  אלתרמן בסיפור מעשה מטאורולוגי, אלא יצר מהשלג משל ועקץ קצת את המימסד, את המדינה הצעירה, ואת הבירוקרטיה.

"אני חדש בארץ" הוא ה...שלג. הנה תחילתו של השיר: "השדרה היא לובן צח, והשלג מתנוצץ בה, אנשים עוברים בסך, ועלי מראים באצבע". בבית השני השלג, או בובת שלג, "גולם" בפי אלתרמן, הולך לחפש עבודה, ואז ובכל משרד אומרים לו: "גולם איש אתה, הוי דוֹד / גם לך יש מתחרים פה / כי בכל המוסדות, 'גולמות' לא חסרים פה / אין אתה, בדרך כלל, גולם רע מהם / אבל, אתה חדש בארץ..."

 

מה שעוד חיזק את התחושה המוטעית שהשיר עוסק בעולה, היה שיר אחר ששרה אותה עולה, ג'טה לוקה, היא לא יודעת עברית. כמו כן שרה לוקה את מי זה דופק בדלת, שיחד עם השירים האחרים הונצחו בשנות ה- 90 במחרוזת שביצעה להקת הכל עובר חביבי.

 

ג'טה לוקה

http://www.gavisho.com/webfiles/fck/images/luka.jpg 

גֶ'טה לוקה (1921 -  2001) הייתה שחקנית, בדרנית וזמרת ישראלית בתיאטרון, על הבמה הקלה ובקולנוע. היא למדה משחק בין השנים 1940-1945 בסדנת תיאטרון יידיש בגטו ברומניה. עלתה לישראל כניצולת שואה עם משפחתה (אחותה, הוריה וסבתה) בשנת 1948, כחודש לאחר הקמת המדינה.

היא הופיעה לראשונה כזמרת בפני חיילים בתחילת מלחמת השחרור. כמו כן התפרסמה לראשונה כזמרת בתוכנית "אביב בתל אביב", שהעלה התיאטרון הסאטירי "לי לה לו" בביצוע השירים: "אני חדש בארץ", "מי זה דופק בדלת", "היא לא יודעת עברית" ו״פזמור״ (הופ הופ הופ הופ זה נורא שמח). שירים אלה זכו להצלחה רבה והפכו למזוהים עמה. לאחר מכן השתתפה בהפקות בידור שונות, שיחקה בהצגות ביידיש וברומנית והוציאה מספר תקליטים.

קריירה בתיאטרון    במקביל להופעותיה בתיאטרון לי לה לו הופיעה גם בתיאטרון הסאטירי המטאטא. לאחר סגירתם של שני התיאטרונים המשיכה ג'טה לוקה להופיע בתיאטרון הסאטירי דו-רה-מימייסודו ב-1953 ועד סגירתו ב-1958.

לאחר מכן שיחקה בסמבטיון, ובאמצע שנות ה-60 בתיאטרון הוורוד. על בעלי התיאטרון נמנה גם שאול אברהמי, צייר תפאורה, שהיה בעלה השני של לוקה. השניים הכירו בתיאטרון דו-רה-מי. בשנת 1969 הופיעה לוקה במחזמר לילדים "היידי בת ההרים", בבימויו של ביטוש דוידוב. הסיפור והשירים מאת אהוד מנור ורפי בן משה הוקלטו והופיעו על גבי תקליט. בשנת 1971 הצטרפה לתיאטרון הבימה. בשנים 1975-1982 נמנתה על צוות שחקני התיאטרון העירוני באר שבע.    לוקה הופיעה, לעתים קרובות בהתנדבות, בפני חיילי צה"ל.

בשנים 1988-1985 הופיעה במסגרת התיאטרון העירוני חיפה בהצגת היחיד "אחת זקנה" מאת נאוה סמל, העוסקת בעולמם של הקשישים. בהצגה זו גם הופיעה ברחבי הארץ בבתי-אבות ובתי-ספר. ב-1987 הופיעה במחזה "סוסי שוקולדה" של מוטי אברבוך, שהוצג על בימת תיאטרון נוה צדק. המחזה האחרון בו שיחקה היה "חנוק אותי אהוב", בתיאטרון הסימטה ב-1989. בשנים 1975-1982 נמנתה על צוות שחקני התיאטרון העירוני באר שבע. היא הופיעה בהצגות רבות, הבולטות ביניהן: "זורבה היווני", "שני קוני למל", "הרולד ומוד", "אמלי", "אופרה בגרוש", "בית ברנרדה אלבה", "רומיאו ויוליה", "שידוכין", "בית הבובות", "הסערה", "טרטיף", "אגדות מיערות וינה".

סרטים בהם הופיעה "איי לייק מייק", "שני קוני למל", "רק בלירה", "שוד הטלפונים הגדול","קזבלן", "יום הדין", "רחוב 60", "דודה קלרה", "בדרנית בחצות", טרנזיט" ו"אבא גנוב" ובסדרת הטלוויזיה "כן מה?!" לצדו של גידי גוב.

בשנת 1995 זכתה בפרס "מגן אשכולות" מטעם "האקדמיה הישראלית לתיאטרון". ב-22 באוגוסט 2001 נפטרה, שבועיים לפני יום הולדתה ה-80. בשנת 2010 פרסמה עדינה בן-נון יוסף רומן ביוגרפי על חייה של ג'טה לוקה.