title
title
title
title
title
title
משב רוח - פרחים וידיים

פרחים וידיים 

  על ספרו של מאיר שלו

גינת בר

 

 

ספרו החדש של מאיר שלו "גינת בר" מפתיע ומלבב.

כבר בהסתכלות ראשונית על עטיפת הספר אתה נכבש בקסמו. הציור העדין של פרחי הבר שציירה רפאלה שיר מלווה את הקטעים לאורך כל הספר, ומקים לעינינו את

עטיפה_-_גינת_בר(2)

העולם הצבעוני של רקפות, חצבים, חטמיות, פרגים, חבלבל ועוד כהנה וכהנה.

הפרוזה והציור משיקים זה לזה ומשלימים בהרמוניה את תיאורי גינת הבר על שלל האסוציאציות ה"שלֵוִיות" הקלאסיות.

 

"בכל שנה פורחים אצלי תורמוסים בגינה מקצתם מזריעה עצמית ורובם מזריעה שלי, של הזרעים שאני אוסף ושומר אחרי כל עונת פריחה. (גם אני, מאיר, גם אני!!) כשאני קוטף את התרמילים נשמעים סביב לי קולות הנפץ הנחמדים האלה ויש תרמילים שאף מתפוצצים בין אצבעותי ממש...שאני שומע אותם (קופצים ומרעישים) מרגיש שיש לי חיוכים על הפנים." (אכן כך!!)

 

ואחר-כך בא סיפורו של ר' שמעון בר יוחאי ששתל תורמוסים לאַתֵר בתי עלמין ישנים באיזור טבריה...

בר יוחאי ידע כי עם כל הכבוד לבתי העלמין גם לחיים יש דרישות.

 

בפרק אחר מתאר המספר את חיבתו להליכה ברגליים יחפות בגינתו:

" חלק גדול מזמני בגינה אני עושה ברגליים יחפות. לא בשעות החשיכה, כמובן, ולא בעיצומו של החורף, ולא כשאני מפעיל חרמש מכני או חופר בקלשון או באֵת.  אבל כשאני יורד אל גינת הבר לראות הפרחה הפשתה ההנץ החצב? או לאסוף זרעים, לגזום החוחים סביב הגזעים, לחפש לאטום נזילות ונקירות אני מתהלך בגינה יחף, וזה נעים לי מאוד ". (עמוד 176)

ועוד כהנה וכהנה...אין ברירה תצטרכו

לקרוא לבד. זו חובה נעימה ומהנה.

 

רציתי לגמור בתאור ששבה את ליבי

ולא תאור פרחים או עצים. אלא...

הסופר מדבר על סבו: "תנועות ידיו הקסימו אותי. הייתי ילד קטן ולא ידעתי לנסח זאת במילים אבל הרגשתי שתנועותיו של בעל מקצוע הן התנועות היפות ביותר שצפונות בגוף האדם. גם היום אני נהנה להתבונן בנגר, במסגר, במאלף בהמות, בסתת, באופה יותר מלצפות בספורטאים או ברקדני בלט." (עמוד 12)

 

כה רבות רציתי לספר עוד...אך עקרון הקיצור מנחה את דרכי...

אמשיך שבוע הבא.

ובינתיים קראו והתבשמו

בגינת פרחי הבר.

  אבישג

שלהי חודש ניסן תשע"ז