title
title
title
title
title
title
מומלץ לנכדים

שאול החתול - כתב אריק ליטווין, אייר ג'ימס דין

סדרת ספרים:  שאול החתול – אני אוהב לצעוד בנעליים לבנות

                      שאול החתול -  וארבעה כפתורים מגניבים

                      שאול החתול – והשכן החדש שממול


שלושת ספרי "שאול החתול" מספרים על חתול שמח וטוב לב, המרוצה  מכל מה שקורה לו, ללא קשר לנסיבות אשר היו מעציבות ללא ספק חתול אחר, כל שכן ילד קטן. הסדרה המלווה את עלילותיו של שאול החתול, היא נימה אופטימית, שלא נותנת לאכזבותיו לנהל את חייו והוא תמיד נשאר שמח ומוצא נקודות אור בחיים. אין פלא ששלושת הספרים אשר נוצרו בארה"ב, תורגמו לשפות רבות וזכו בפרסים רבים לספרות ילדים בעולם.

הילדים בגיל הרך מתאהבים בשאול החתול ורוצים להיות כמוהו, מחייך אל העולם, גם כשנעליו מתלכלכות או שכפתוריו האהובים נתלשים (בשני הספרים הראשונים) או שהוא מתייחס בהבנה לחבר אשר שונה ממנו.(בספר השלישי).

בספר הראשון  הולך שאול החתול בנעליו הלבנות וכל פעם דורך על משהו, הצובע אותם ומלכלך אותם, אך שאול אינו בוכה ואינו מתרגש מכך: "לא חשוב על מה תדרוך, תמיד תמשיך בדרכך ותשיר את שירך".

בספר השני נתלשים כפתוריו האהובים מעליו בזה אחר זה. ומה הספור ממחיש?

"כפתור הוא דבר תליש ודברים באים ודברים הולכים

אבל אנחנו לא בוכים, מה פתאום? רק ממשיכים לשיר שירים".

הספר השלישי שונה במתכונתו מן השניים האחרים, למרות שגם כאן מככב  החתול שאול. כאן הוא איננו לבדו. בתחילה הוא עם כל מיני חברים ואז הוא מוצא חבר השונה ממנו. זהו נושא שניתן למצוא בספרים רבים אחרים בספרות ילדים.

החוט המקשר של נימת האופטימיות והתקווה מצוי גם בספר זה:

"אל תהיה עצוב, אל תהיה אומלל,

תמיד יש משהו שכל אחד יוכל"

שאול החתול מקבל את גורלו בשמחה ובשירה ומלמד אותנו, קטנים כגדולים, תובנות חיים.

נעים להאזין לסיפורים בשל מקצבם והפזמון החוזר שלהם (הילדים חוזרים עליו שוב ושוב בשמחה)

"האם שאול החתול מתחיל לבכות? מה פתאום! הוא המשיך בדרכו ושר לו את שירו".

האיורים תופסים את העין בשל הצבעים העזים המכסים את הדפים ואיורו של שאול החתול הכחול, הנוגע אל הלב.

 

אם תורשה לי נימה אישית: באזכרה הראשונה לאבי האהוב שאול בר לבב ז"ל, הביאה אחיינית שלנו את הספר הראשון על שאול החתול ובקשה מאמה שתקרא אותו בפני כל העומדים מול הקבר. דמותו של אבי, שהיה תמיד אופטימי, טוב לב ומחייך ותמיד מלא תקווה, עלתה בין דפי הספר, שהוא לכאורה לקטני קטנים. עמדנו שם, חייכנו וגם קצת הזלנו דמעות.

הוא שאמרתי באחת הפעמים הקודמות – ספר ילדים טוב, מתאים גם למבוגרים.

 

דבי קורתי