title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת צו

פרשת צו – שבת הגדול

 

בגדי הכוהנים מהווים פרט חשוב בתפקודם ובייצוגיותם. בפרשתנו, המתארת את תחילת התהליך של הקדשת אהרון ובניו, מופיעים בגדי הכהונה ככאלו שגם עליהם יש להזות מהשמן והדם: וַיַּז עַל אַהֲרֹן עַל בְּגָדָיו וְעַל בָּנָיו וְעַל בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֶת אַהֲרֹן אֶת  בְּגָדָיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ. ההקדשה היא של אהרון ובניו ושל בגדיהם איתם.

יתירה מזו, המשנה במסכת זבחים המונה מקרים בהם קרבנות נפסלים בשל חיסרון בדמותו של הכהן שקיבל את דמם, מציינת לצד מי שאינו כהן, כהן טמא, או ערל גם את הכהן 'מחוסר הבגדים'. היעדרות של בגד אחד (או תוספת של בגד אחד) הופכת את הכהן לפסול ול'בלתי כשיר' לעבודת המקדש.

 

בעזרת בגדיו מסמן האדם את עצמו ובוחר כיצד להופיע בציבור ובחברה. בעולם שמחוץ לגן עדן, לעולם נזדקק ללבושים, וכך מתרחש המפגש בין אדם לרעהו. בחירת פרטי הלבוש השונים – סוגם, צבעם, אורכם ו'מותגם' אמנם מבטאת בכל חברה משהו אחר, אך תמיד אומרת משהו על הלובש או המסיר פריט לבוש כזה או אחר.

מכאן נוכל להבין כי הקפדת התורה על בגדי הכהונה מביאה לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, לאור השימוש של הכוהנים בבִגְדֵי שְׂרָד, בגדים שיש בהם הדר ופאר, ייצוגיות ואחידות.

 

לצד זאת, עלינו לזכור כי מבטו של הקדוש ברוך הוא איננו למה שנראה כלפי חוץ, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב. אל לנו ללכת שולל ולהסתפק באפיון האדם רק על פי מראהו החיצוני, ואפילו לא על פי בגדיו.

 

שלשום ציינו את יום פטירתו של ר' אריה לוין, שנפטר לפני 48 שנים. אחד (מני רבים) מהסיפורים המופלאים על ר' אריה מספר שיום אחד צעד ר' אריה ברחובות ירושלים, ומולו בא תלמידו לשעבר. כשראה התלמיד את רבו, חצה את הכביש לצד השני. ר' אריה חצה גם הוא את הכביש, השיג אותו ואמר לו: "אני שמח כל כך לפגוש אותך! למה ניסית להימנע מלפגוש אותי? מדוע חצית את הכביש?" התלמיד ענה: "התביישתי, הרב, משום שאין על ראשי כיפה...". הסתכל עליו ר' אריה בעיניו הטובות ואמר לו: " חברי, אינך רואה?? אני אדם נמוך, עיני לא רואות מה יש על ראשך, הן מגיעות רק עד הלב...".

 

אם כך, עלינו להשתדל לאחוז בזה וגם מזה לא להניח את ידינו. מחד – להיות מודעים לבחירות הלבוש שלנו, לנהוג בעצמנו ובזולתנו בכבוד, לדעת שבכך שאנו עוטים על עצמנו בגד כזה או אחר אנחנו משייכים את עצמנו (גם אם לא נרצה בכך) לעולם ערכים מסוים, אך מאידך – לא להתבלבל ולחשוב ש'הבגדים עושים את האדם' אלא האדם הוא ליבו, והמבט החיצוני שטחי הוא. אם רק נדע להיות בעצמנו נמוכים וענווים, נוכל למצוא את הלב, את התוך, את הפנים.

 

שבת שלום וחג שמח, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי