title
title
title
title
title
title
משב רוח- נון

נוּן - פסח תש"ט

בְּבִקְתָּה מִתְמוֹטֶטֶת מִיּשֶׁן,
עִם אֶחָיו בְּחַסְדֵי אֵל חַנּוּן,
הִתְגּוֹרֵר לוֹ אֵי-אָז אִישׁ בְּגשֶׁן,
אִישׁ-עִבְרִי פָּלְמוֹנִי וּשְׁמוֹ נוּן.

בְּעֻמְקֵי סֵפֶר-שְׁמוֹת – שָׁם שָׁקַע הוּא
בֵּין מִכְרוֹת רַעַמְסֵס אוֹ פִתֹם.
וּלְמוֹפְתִים נוֹרָאִים לֹא חִכָּה הוּא
כִּי אָמַר הוּא: מוֹפְתִים? מַה פִּתְאֹם?

תַּחַת שֵׁבֶט נוֹגֵשׂ הַקּוֹרֵעַ
מֵעָלָיו אֶת עוֹרוֹ הַצָּהֹב,
דֹּם הִלֵּך, הוּא, אָדִיש וְיָגֵעַ,
וְלִבּוֹ לֹא נִשְׁבַּר מִמַּכְאוֹב.

וּבְאוֹתָהּ הֲלִיכַת עֲצַלְתַּיִם
הוּא נִגַּשׁ וְאָסַף אֶת כֵּלָיו
בְּיוֹם צֵאת יִשְרָאֵל מִמִּצְרָיִם…
כָּאָמוּר שָׁם בַּסֶּפֶר הָעָב.

וְהִדְלִיקוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ
אֶת מוֹפְתֵי לֵדָתוֹ שֶׁל הָעָם,
וְרָתְחוּ הַתְּהוֹמוֹת וְסָעָרוּ
וּלִשְׁנַיִם נִקְרַע הַיָּם – –

אֲבָל גַּם אֶת הַיָּם הַקָּרוּעַ,
וְהַמָּוֶת מִשְּׁנֵי עֲבָרָיו,
הוּא עָבַר, עִם סַלּוֹ הָקָּלוּעַ,
כְּדָבָר הַמוּבָן מֵאֵלָיו.

וְהַקְּרָב לֹא נָתַן בּוֹ צְמַרְמֹרֶת
וְלִבּוֹ עוֹד עִקֵּש וּמַחֲשֶה–
כָּךְ הִגִּיעָה אִתּוֹ הַמָּסוֹרֶת
אֶל פְּסוּקֵי "אָז יָשִׁיר משֶׁה"…

אֲבַל אָז, עֵת גֻּלְגַּל כְּמוֹ רַעַם
שִׁיר-הֶחָג בְּאַדִּיר עַל הַחוֹף, –
אָז (גַּם נוּן לֹא יָדַע עוֹד מַה-טַּעַם…)
בּוֹ הָשְׁבַּר לְבָבוֹ כִּי בָא סוֹף…

הוּא זָכַר אֶת הַטִּיט וְהַחֹמֶר,
וְזָכַר אֶת הַשּׁוֹט בְּאָדֹם,
וּפְצָעָיו שֶׁהֶחֱרִישוּ בְלִי אֹמֶר,
צְעָקָה נָשְׂאוּ יַחַד פִּתְאֹם.

הוּא זָכַר הַמּוֹפְתִים שֶׁבָּאָרֶץ,
הוּא זָכַר אֶת הַחֹשֶׁך-וָדָם,
הוּא זָכַר הַתְּהוֹמוֹת שֶׁסָּעָרוּ,
הוּא הֵבִין
כִּי נִקְרַע לוֹ הַיָּם – –

בְּיָדוֹ הַשְּׂעִירָה כְּמוֹ יַעַר
אֶת רֹאשׁ בְּנוֹ הוּא הֶחֱלִיק בְּעֶדְנָה.
וִיהוֹשֻׁעַ (בִּן-נוּן) עוֹדוֹ נַעַר,
עוֹדוֹ נַעַר קָטָן בַּגַּדְנָ"ע…

בְּעֻמְקֵי סֵפֶר-שְׁמוֹת הִתְיַפֵּחַ
אִישׁ זַקֵן מִפְּשׁוּטֵי יִשְׂרָאֵל –
וְהֵאִיר אָז אוֹתוֹ הַיָּרֵחַ,

הַדּוֹלֵק מֵעָלֵינוּ הַלֵּיל.

                       


ספורו של נון – הנגאל מן הגולה ההיא...

רבים רואים ביציאת מצרים ובכל מה שקדם לה מעין מודל לגאולתנו הנוכחית. השאלה הגדולה היא האם זו הגאולה? בהא הידיעה.

לא כאן המקום ולא זה הזמן להכריע בשאלה כבדה זו.

אבל- טעמה של היציאה מהגלות והזכות המופלאה שניתנה לנו לחיות בארץ זו במדינה זו- יש בה טעם גאולה.  בימים אלה של זכר יציאת מצרים, ועוד קט זכר לגבורה בשואת אירופה ולא יחלפו ימים רבים ונזכור את התקומה של שנת תש"ח. בימים אלה, ראוי שנעלה שוב ושוב על הלב כי דבר אינו מובן מאליו. אם בעליית השמש מידי יום יש חידוש מעשה בראשית, על אחת כמה וכמה באירועים אלה שחווינו לטוב ולרע – טעמה של יציאת מצרים, טעם הנֵס לא פג.

אלתרמן, קשישא, ידע כבר בשנת תש"ט כי השכחה והאדישות אורבים לפתחה של המדינה החדשה. האיש נון- אותו נגאל משכבר הימים ,הוא זכר!! את הטיט, את השוט, ואת המופתים...לכן ,הוא יהיה זה שבנו יהושע (עודו נער קטן בגדנ"ע) יהיה המנהיג העתידי.

        אכן, לא פג טעמו של שיר זה גם היום אחר שבעים

שנות קיום מדינה...לא נשכח.

 


אבישג