title
title
title
title
title
title
מומלץ לנכדים

מתחיל בבום... ונגמר בטראח!

שלומית כהן - אסיף  איור יוסי אבולעפיה

                                                      הוצאת ספריית הפועלים

 

סיפור חמוד על שכנות שמתחילה במריבה גדולה ומסתיימת בידידות גדולה ואמיצה.

בסיפור הילדים של שלומית כהן – אסיף, הגיבורים הם דווקא שני מבוגרים בודדים, שבעזרת פיצוץ של כמה בלונים וגינת שושנים מטופחת אחת, מוצאים דרך להיפרד מהבדידות ולבחור בחברות. למרות שלכאורה עוסק הספר בעולם המבוגרים, זהו ספר לילדים הנושא בין דפיו ערכים של  חברות, נתינה ועזרה בשעת צרה.

ספר ילדים טוב, טוב גם למבוגרים, כי כל אחד מתחבר אל הטקסט ברבדים המתאימים לגילו ולהתנסויות בחייו. גם שלומית כהן-אסיף וגם נורית זרחי, ידועות בספרי הילדים שהן כותבות, שניתן להעניק כמתנה למבוגר אוהב ספר (ויש כמובן עוד רבים כמותן מבין הסופרים והמשוררים). המבוגרים ימצאו בספרים כגון זה את הקסם, הרמזים והסמלים בטקסט, שאינם מובנים לילדים (הקוצים והבלונים הם סמלים לייחוד באישיותו של כל אחד). הילדים יאהבו את הסיפור והאיורים ויתחברו אל רגשות הדמויות. יפחדו, יצחקו, ידאגו, יתפלאו ויחכו להתפתחות העלילה עד הסוף הטוב. כל זאת, כמובן, באינטראקציה מילולית עם המבוגר המיומן, הקורא להם או איתם את הספר,ומעלה בפניהם את הנקודות האלה ונוספות ומעורר שיחה משותפת.

גב' שושני היא אישה באמצע החיים החיה לבדה.מה שיש לה בחיים היא גינת שושנים, שאותה היא מטפחת וההנאה שלה היא "לראות מדי פעם שושנה חדשה מבצבצת מעל גבעול". גב' שושני מדברת אל הפרחים, מלטפת אותם, מטפלת בהם במסירות ומוכנה לספוג מהם שריטות ודקירות. מדי פעם היא כותבת מכתבים אל אביה, שאין עליו שום פרטים בספר, מלבד האיור הקטן בצד הפנימי  של הכריכה הקדמית, המרמז לנו משהו מעברה  של גב' שושני.

חייה של גב' שושני משתנים כאשר לשכונה מגיע מוכר בלונים הלבוש בגדי ליצן ומפר את שלוות חייה. "אדון בלון", קראה גברת שושני מן החלון, " תגיד לבלונים שלך לא להתפוצץ בצהריים!" "בלונים מתפוצצים מתי שהם רוצים" צחק השכן. כשהבלונים שלו פוגשים את השושנים שלה – הבום-טראח מהדהד בכל השכונה. הם אומרים זה לזה משפטים קשים והריב הגדול שלהם הופך לשיחה השכונתית.

שלומית כהן-אסיף מציגה לקוראים הצעירים אפשרות להביט במבוגרים ולראות את חולשותיהם האנושיות. המבוגרים לא תמיד חזקים יותר וחכמים יותר ומתנהגים יפה יותר מהילדים.

נקודת המפנה בסיפור מתרחשת כאשר גב' שושני מקבלת מכתב בהול, שהקוראים לא יודעים מה תוכנו, אורזת מזוודה ובלי להגיד לאיש מילה עוזבת את ביתה ואת גינת השושנים שלה.

(כדאי לבקש מן הילדים לשער ממי המכתב ומה היה כתוב בו ואיך הוא קשור אליה. כדאי להראות לילדים את האיור הקטן שמאחורי כריכת הספר ולנסות לשער את הקשר בינו לבין ההתרחשות של עזיבתה).

בזמן שגב' שושני נעדרת מביתה, איש הבלונים מטפל בגינתה מבלי שביקשה ממנו לעשות כך. אולי מתוך שעמום מן השקט שהשתרר עם לכתה, ואולי מתוך געגוע או רגש מחויבות הטמון בו – הוא משקה  את הגינה ואף שותל עוד שושנים מצבעים שונים ומגלה "שכל גן פורח מתחיל בפרח אחד". כשהיא חוזרת, היא בקושי מכירה את גינתה: "מה קורה פה? איך שיח שושנים אחד הופך לגן פורח?"  איש הבלונים וגברת שושני הופכים לחברים קרובים, סולחים זה לזו ומעדיפים את הביחד על הבדידות.

מבוגרים יבינו שזהו ספר על בדידות, אובדן, קושי ובחירה וילדים יבינו, ששני השכנים החליטו שטוב יותר להיות חברים העוזרים אחד לשני, מאשר לריב ולהעליב זה את זו.

(כדאי לשוחח עם הילדים על סיטואציות מחייהם, כאשר לעתים צריך "לרדת מן העץ שטיפסו עליו" ובנוסף על כך שלא כדאי לשפוט מראש אנשים, לפני שמכירים אותם יותר לעומק. כמובן שהשיחה על נקודות אלה תתנהל בשפה ובמילים המתאימות לגיל הילדים).

שלומית כה-אסיף ויוסי אבולעפיה חברו יחד,  כדי לרקום סיפור מלא צבע וחן ומאד אנושי. איוריו של אבולעפיה ממקמים את הסיפור במישור הגלוי, היום יומי ומצליחים להעביר הרבה רגש, מול הטקסט המלא רמזים וסמלים ויחד עם זאת מדבר אל ליבם של הילדים.

( כדאי לפתוח את הספר לרוחב, כאשר רואים הן את הכריכה הקדמית והן האחורית ולעיין באיורים. בכריכה הקדמית רואים את גב' שושני ואדון בלון עומדים עם הגב אחד לשני, כמו שניים שהם "ברוגז". בצד שלה מתעופפים שושנים עם קוצים ובצד שלו מתעופפים בלונים. בחלק האחורי של הכריכה רואים אותם מחייכים אחד לשני, מה שמרמז על הסוף האופטימי של הסיפור.)

בסיום הסיפור יושבים שניהם בגינה ואיש הבלונים מלמד את גב' שושני לנפח בלונים.

"תראה", אמרה, " הירח נראה כמו בלון",

 "מה פתאום?" חייך אליה איש הבלונים, "הירח נראה כמו שושנה".

השכן החדש, בעזרת אישיותו הצבעונית, שכולה שמחת חיים והומור, מצליח להצעיד את גב' שושני,  לתקופה חדשה של לבלוב ופריחה, לא רק על שיח השושנים.