title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת ויקהל-פקודי

פרשת ויקהל-פקודי

 

לאחר הציווי וההזמנה להתנדב למלאכת המשכן, מתרחש במחנה ישראל דבר מופלא. כל האנשים והנשים מביאים ממה שיש להם – כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת... וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן... כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת ה' וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים לְכָל מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה הֵבִיאוּ...

מאפייני ההתנדבות הם שניים. ראשית – מדובר בהתנדבות גורפת. האנשים והנשים, פשוטי העם והנשיאים, כל מי שיש לו וכל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב, כולם מתנדבים ותורמים למלאכת המשכן.

המאפיין השני הוא שההתנדבות היא לכל אחד כאֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ. כל המתנדבים מביאים את מה שיש להם, מעולמם היומיומי – תכשיטים, עצים, בדים, אבנים יקרות וכן כישורים – יכולות טוויה, בניה ושאר מעשה המשכן.

 

התנדבות שכזו, גורפת וכוללת ומדויקת לכל אחד לפי מה שיש לו, מביאה בסופו של דבר שביום שאחרי מסתבר כי 'מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה'. הרצון לתרום ולקחת חלק עולה על הצורך הממשי של המשכן, דבר המביא להעברת קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא.

כך מלמדתנו התורה נקודה נוספת על אודות ההתנדבות. צריך לדעת גם מתי לעצור, מתי ל'הִכָּלֵא מֵהָבִיא', מתי כבר אין צורך בתרומתי. התרומה וההתנדבות נעשות לצורך מטרה מסוימת, למען ערך או למילוי חוסר. לפעמים תנועת ההימנעות הנובעת מהכרה כי אין עוד צורך בעשייתי היא תנועה קשה לא פחות מתנועת הנתינה וההירתמות.

 

נראה כי סיכומה של התורה יכול ללמד אותנו משהו מעבר לענייני התנדבות ותרומה. בסיומה של הפרשיה מסכמת התורה - וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר.

זהו מודל לא רק להירתמות נכונה לערכים חשובים, אלא בכלל להתנהלותנו בעולם ביחס לדברים בעלי המשמעות בחיינו.

בקומה הבסיסית נמצא הצורך 'לצאת ידי חובה', לעשות את המינימום ההכרחי הנדרש, לעמוד בציפיות. מפרשתנו נלמד כי נכון יותר לעשות את המלאכה- ועוד קצת. עוד יותר. לא להסתפק ב'להיות בסדר', אלא ללכת צעד נוסף, לקחת על עצמנו, להעצים את מעשינו, הן ביחסנו לכוחותינו ומיצוים, הן בתרומתנו לזולת ולחברה והן בעבודת ה' וקיום מצוותיו – לשאת פנים, לתת קצת יותר, להיות בעין טובה וביד נדיבה, בשפע ובשמחת הלב.



 

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי