title
title
title
title
title
title
משתפים - סיפור אישי

סיפור

מחלה ממושכת משנה את כל הקדימויות.

מסתובב לי בראש קטע של שיר גרמני של היינריך היינה, העוסק במלחמה הכושלת של נפוליון ברוסיה.

תרגום: "מה אכפת לי אישה,

            מה אכפת לי ילדים,

            מאוויי יותר נעלים.

            יקבצו נדבות כשהם רעבים,

            קיסרי קיסרי בשבי."

לדידי, משמעות הקטע הזה היא שהדברים שהיו חשובים קודם, לדידי אינם חשובים עכשיו, הדברים שאין עליהם שליטה חשובים עכשיו.

לדוגמא: התמלאות, מכאובים, התרוקנות, הנקות וחוזר חלילה.

דברים שבריאים לא חושבים עליהם בכלל, אין כאבים בפעולות הגופניות השגרתיות.

כל הדברים הנ"ל נמאסים עד לזרא.

עכשיו כשאני מחלימה אני שמחה שאני יכולה כבר לחשוב על דברים אחרים.

למשל לבקר קבוצת צעירים שנמצאת כאן, או לבקר זקנות ששמחות בביקורי.

 



חוה בירנבאום-ירושלם

מעוז-חיים

פברואר 2017