title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת תצווה-שבת זכור

פרשת תצווה-שבת זכור

השבת נקיים את מצוות זכירת מעשהו של עמלק. התורה מתארת את מה שעשה עמלק כדבר שהתרחש 'בַּדֶּרֶךְ'.

אלא שעיון בפסוקי התורה מלמד שעמלק תקף את ישראל כאשר הם חנו ברפידים, ולא כאשר היו 'בַּדֶּרֶךְ', ואם כן, מדוע ההדגשה הכפולה 'אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ ... אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ'?

במדרש התנאים מופיע כי ה'דרך' מלמדת על 'שעת טירופם' של ישראל. עם ישראל אמנם היה פיזית בחנייה ברפידים, אך מבחינת התחושה והתודעה, היה 'בדרך', בטירוף, בחרדה, בלחץ, במעבר מגלות לגאולה, ללא בית וללא משענת, עם עתיד לוט בערפל ומדבר גדול סביבו.

 

התורה מתארת את הפגיעה של עמלק כ'וַיְזַנֵּב בְּךָ'. עמלק לא מתמודד פנים אל פנים, אלא מאחורי הגב, לא ניגש אל מול עם ישראל, אלא מתחמק ממפגש שיש בו התמודדות, ואולי גם (אם נדרוש ברוח פורימית) לא רואה בעם ישראל את הפן האנושי שבו, אלא מתייחס אליו בדמוניזציה ומצמיד לו זנב...

לא זו בלבד, אלא שעמלק, המגיע בזמן הטירוף, פוגע דווקא בנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, דווקא במי שהוא עָיֵף וְיָגֵעַ, דווקא במי שקשה לו.

 

מחיית זכרו של עמלק מקבלת את השלמתה בימי הפורים. שמחת הפורים אל מול הרוע העמלקי מלמדת על הרגישות שעלינו לנהוג דווקא בנחשלים, דווקא במי שעייף ויגע. אנו נקראים לזכור את החשיבות שבמפגש, שבתשומת לב לפניו של האדם, ויתירה מכך, להיות רגישים מאוד לזמן טירופו של האדם. כשהזולת נמצא במצב של מעבר, של יציאה ושינוי, של ארעיות ומדבריות, עלינו להיזהר במעשינו ובדיבורינו, לתמוך ולהאיר פנים.

ואולי כאן מתחבר הציווי זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם לפסוק דומה – זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹוהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.

התורה מדריכה אותנו דווקא כאשר הזולת 'בדרך', לא לרכל מאחורי הגב, ולזנב בו, להימנע מלשון הרע – גם כשיש לה כוונות טובות, ולהיות בבחינת 'איש לרעהו', בשמחה ובהארת פנים.

 

שבת שלום ופורים שמח, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי