title
title
title
title
title
title
משב רוח - משהו לפורים

משהו לפורים...

 

היום, שישה ימים לפני החג המשוגע הזה מלאו חוצות הקיבוץ ב- 7:00 בבוקר עשרות ילדים בתחפושת פורים. ראיתי נסיכה וצפרדע, פטריה ושלגיה, קאובוי במגבעת בוקרים שחורה ותלבושת אחת היתה אחידה לכל הזאטוטים: הם חייכו.

הם היו גאים זו בשמלתה וזה בחרבו וקצת קנאתי בשמחה הפשוטה הזו, בחיוכים האלה... למה אני אף פעם לא אהבתי את התחפושת? יודעת אני כי מהיום והלאה עד יום ראשון הבא יצעדו תחפושות ומחופשים ואווירת האביב הצבעונית להפליא תתמזג בשמחת החג.

זהו חג-שמח פשוטו כמשמעו אז למה להסתפק ביום אחד? נכון, לא כל יום פורים אבל גם לא רק יום אחד. כמו שנאמר בשיר הקלאסי "מדוע לא יחול פורים, פעמיים בשבוע?" למשל, יום הכפורים הנורא והקדוש – לא שמעתי ולא ראיתי כי יחול פעמיים בשבוע. די לנו והותר ביום תענית וחשבון נפש אחת לשנה!!

זכרתי את שלמדתי בימים רחוקים:

דווקא פורים ויום הכפורים קרובים זה לזה.

הכיצד?

יום הכפורים מכפר על חטאינו. ראשית חטאת הוא חטאו של אדם ואשתו חוה (אולי להיפך?) אשר אכלו מעץ הדעת , ואולי חג הפורים כמו יום הכפורים, אשר הוא כ- פורים, אנו זונחים את פרי עץ הדעת, נוהגים כחסרי דעת "עד דלא ידע"... יש מקום במסורת היהודית לשני הגילויים האנושיים- זה הטראגי של הידיעה, ראשית כל חטאת, וזה הקומי של השטות, אשר יש בכוחה לכַפֵּר שהרי גם האדם הנפלא והיודע, כיצד היה מתקיים ללא עולם הצחוק והשחוק. פורים שמח!!

 

אבישג

אדר תשע"ז