title
title
title
title
title
title
משתפים - שלומית שניר

מותר האדם - שלומית שניר - 22.2.2017

אתמול ערכתי

סיפור שכתבתי

על קורות משפחתי,

בשלושה דורות:

ארבעת סביי

שני הוריי

אחותי ואני

על דף וחצי.

לוויתן בגוף של סרדין,

כך היה התרגיל –

לנסות לתמצת

על דף אחד.

 

ואם אבחר

להביע הכול

על רגל אחת,

אומר:

כיסופים, מכאוב, חמלה

נגיעה, חלום, יקיצה

ומותר האדם,

מותר האדם. 



מכתב לאבי ז"ל - שלומית שניר -  17.1.17

אבי, אני פותחת מנעולי שערים בי, כדי להכירך. היום, כאחת עשרה שנים לאחר לכתך.  בחינוך המשותף היו לי מדי יום שתי "שעות איכות" בלבד עמך ועם אימא, בין חמש לשבע אחר הצהריים. ומשנפרדתם בהיותי בגן, חילקתי זמן זה בין שניכם, וכללתי בו גם משחקים עם חברים וביקורים בבתיהם.

לא יכולתי להכירך אבי באמת, כי לא התממשה בייננו קירבה טבעית, נטולת מחיצות.  מעולם לא ראיתיך נוגע באימא, או מניח יד על כתפה. גדלתי בחברה חדשה, שאתה היית מבוניה, ובכללים נוקשים.

כל ימיך, דיברת על הוריך, רק במילים ספורות, כשביקשתיך, וגם אז לא הזכרת שום רגשות. אתה בן יחיד לשמעון ולהודס פטרזייל, שנולדת בליטא וגדלת בקיל שבגרמניה. אביך, היה שוחט ובודק ונכה-רגלים. היית ילד מחונן שלמד אצל אביך, ולאחר-מכן, במסגרת של מחוננים שאותרו מכל העיר. כמה גאה היית בזאת. איזה משא כבד של ציפיות נשאת על כתפיך. גם אני הייתי תלמידה מצטיינת, כמה דרישות העמדת לי בשל כך!

עלית עם שלוש אחיותיך להגשים בארצנו, ההורים נותרו מאחור ונספו בשואה, לא עלה בידכם להצילם. מדוע לא ניסת להציל את זיכרונם בי? לתת לי להבין מי היו סבי? למזלי נותרו לי תמונות ברורות ומדברות שלהם. ביתך היה תמיד מבצרך ומראהו כמוזיאון ממש, מוזיאון איננו בית.

אימא הייתה סוערת ועוקצת, מסתבכת סדרתית ואילו אתה הרבית לחייך, מעולם לא הרמת קול. סייעת לה בכל ולא התמרמרת. לא נתת לי לגעת בקשייך ובכאביך. חבל, כך למדתי ממך להעמיד פנים, כאילו הכול בסדר.

כל ילדותי, עמדתי כקיר בין ההתקפות של אימא עליך ובינך, מקווה שתחזרו זו לזה. ניסיתי לעזור לך. הייתה ברית בינך לביני, וביני  לבין אימא, שהרחיקה אותי מחבריי. זה לא היה נכון לי, כל ילד צריך לגדול בחברת ילדים וללמוד כיצד להתהלך עמם.

היום אני יודעת שמימשת את עצמך. שהיית מאושר ושמותר לי לבקש ממך להרפות את אחיזתך בי. אתה כבר בוגר וחזק.  ומשהרפת ממני, אני מודה לך. פחדיך הם שלך, ואינם שלי. אני חופשייה מאימא וממך עכשיו, מתחילה להיות אני עצמי. בלעדיכם.  חשה בשמחה ובכוח הרב שקיימים בי. דרך ארוכה עשיתי, זהו הנתיב שלי. אני מרגישה אבי, שגם אני מממשת את עצמי, ויודעת שאתה מאושר על-כך.  תודה אבי על מה שהענקת לי . "שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה" (משלי י',י"ב), אני אוהבת אותך.