title
title
title
title
title
title
סיפורי מקום- "אין דבר שאי אפשר לבצע!

"אין דבר שאי אפשר לבצע!"

הכרות עם שמעון כהנר (קצ'ה)


קבענו פגישה בחדר עבודתו של קצ'ה בתחנת הדלק שבבעלותו בגשר הרומי. התקשיתי למצוא את הכניסה הצדדית למדרגות,דלת מתכת פשוטה מתוך שתיים. פתחתי אותה בהססנות והצצתי פנימה. במעלה גרם המדרגותראיתי פוסטרים ענקיים עם תמונותיו עם גדולי האומה אותם קיבל כהוקרה ועדות לשרותו,עשייתו הרבה וחלקו בביטחון מדינת ישראל. הבנתי שהגעתי למקום הנכון שבו עמדתי לבצע את הראיון.

קצ'ה במשרדו הצופהלהרי הגלעד

קצ'ה יושב בחדרו כשכל נוף שדות העמק פרוס מבעד לחלון וברקע הרי הגלעד מתנוססים בגאון...

קצ'ה, לפני שנתמקד בסיפורי הגבורה הגדולים שלך, ספר לנו קצת על עצמך!

"לפני הכול, חשוב לי להדגיש שאין לי סיפורי גבורה אלא סיפור חיים, עשייה בשרות בטחוני.


ובכן, אני יליד הארץ, נולדתי לפני 82 שנים, ב- 29.12.34. יש לי יום הולדת נוסף שאותו מציינים במשפחתנו: 2.11.55- לפני 61 שנים נפצעתי אנושות בקרב, בפעולת תגמול על יד ניצנה. הייתי בן 21, במילואים, נשוי לרותי, אז בת 20 ובהריון. כמעט לא שרדתי פציעה זו...

לפני זה הייתי ב"יחידה 101", אריאל שרון היה המפקד שלנו.


קצ'ה במלחמת יום כיפור


היינו חיילים טובים "שסיפקו את הסחורה". היחידה הייתה קיימת רק 4 חודשים אך עשתה מהפך בצבא. בהמשך שירתתי בצנחנים, השתחררתי במאי 1955. בנובמבר (אחרי 5 חודשים) נפצעתי באופן אנוש והייתי כשנה בבית החולים. הוגדרתי כנכה צה"ל עם 86% נכות. המאבק הכי קשה היה לחזור לשרות מילואים, לא רצו לקבל אותי כי היו לי מגבלות קשות. היה לי "מזל" שפרץ "מבצע קדש" ואז הצלחתי "להידחף" לשרות למרות שהייתי בתהליך שיקום עוד חודשים רבים."


היכן נולדת? היכן גדלת?

"נולדתי בהרצלייה, בגיל שנה ורבע עברנו למושב רישפון, הורי היו חלוצים שהגיעו מרוסיה והיו ממקימי המושב.



קצ'ה משמאל עם מאיר הר ציוןב"יחידה 101"1954

גדלתי במושב, בבית ציוני עם חינוך לחקלאות כחלק מהתחדשות העם היהודי שחזר למולדתו. אני חייב להורי הרבה מהרוח שספגתי, רוח של התנדבות ומסירות לעניין הציוני. גם מאיר הר ציון הגיע עם הוריו לרישפון, אמא שלו הייתה הגננת שלנו, מאז אנחנו חברים. בגיל 14 מאיר עבר לעין חרוד. בצבא נפגשנו שוב כלוחמים ב"יחידה 101", נשארנו ידידים ובקשר עד יום מותו...

כשקמה המדינה ב- 1948, הגיעו ארצה ממחנות העולים מקפריסין שתי אוניות עם 1500 ילדים מרומניה שהוריהם רצו לקדם את הגעתם לארץ בכדי שיטפלו בהם היטב. קבוצה אחת הגיעה לרשפון ואחד הילדים אומץ וחי אצלנו במשפחה. הוא היה גדול ממני בשנה וחצי. הוריו הגיעו יותר מאוחר והורי עזרו להם להיקלט בארץ."

היכן למדת וכיצד הגעת לנוה איתן? במה עסקת כל השנים?

"אחרי ביה"ס היסודי ברשפון למדתי ב"מקווה ישראל" חקלאות מ-1948 עד 1951. ב-1952 התגייסתי כנחלאי וכך בעצם הגעתי לנוה איתן. רותי הייתה איתי בגרעין, היא תל אביבית במקור ולמדה בביה"ס החקלאי "נחלת יהודה". כיום אני לא חבר הקיבוץ, עזבתי (שיניתי סטאטוס) לפני 22 שנה. היו קונפליקטים שגרמו לכך שהחלטתי לעזוב. נשארתי חבר של החברים, אני אוהב את המקום, את העמק. זה היה לי טבעי ונורמלי לחיות פה גם כלא חבר. אבל צריך לפרנס משפחה, אז הקמתי את הפרויקט הזה של תחנת הדלק ושרותי דרך, הוא עדיין לא גמור ובדרך להגדלה.

כל שנותיי עבדתי כרפתן וכמגדל בקר לבשר במרעה. לנוה איתן הייתה חוות בקר לבשר שאני הקמתי ברמת הגולן ושנמכרה. אחרי שעזבתי, אני והבנים שלי הקמנו חווה פרטית בגלבוע המתפרסת על 30.000 דונם עם 600 ראש בקר. ארז, אחד מארבעת ילדי, מנהל אותה בהצלחה רבה!"

כמה ילדים יש לך? נכדים?

"ארבעה ילדים: אורנה הבכורה (60),למדה בבצלאל ועושה תכשיטים; אלון (57), בוגר טכניון ויש לו בית קלייה לקפה, הוא עושה ומשווק קפה טוב מאוד!; ארז (52), מנהל את חוות הבקר שלנו בגלבוע ואמיר (42), בוגר טכניון, עובד במפעל בשדה אליהו. אורנה הבת לפני צניחה


יש לנו 7 נכדים. כל ילדי שרתו בצנחנים ועם כולם צנחתי! (גם עם הבת)"


ספר לנו על "יחידה 101":

"אחרי מלחמת העצמאות הצבא עסק בראש וראשונה בבניית הצבא, בהקמת יחידות סדירות וכוח מילואים. הצבא שהוקם במלחמת העצמאות תוך כדי מלחמה, עמד במלחמה קשה וניצח. בין 1949 ל- 1953 היה הצבא במשבר גדול, נפילה במוטיבציה, ירידה באיכות הפיקוד, הביטחון של האנשים היה "על הפנים". היו חדירות של הפדאיון, מסתננים מחבלים שבאו במטרה לחבל, להרוג ולגנוב. היו הרוגים רבים מצידנו. היו עשרות מקרים שצה"ל ניסה לעשות משהו ולהגיב אך ללא הצלחה. המטה הכללי יחד עם דוד בן גוריון החליטו להקים יחידה שתתחיל לעשות משהו בדרך אחרת. הוקמה יחידה קטנה עם מפקד נמרץ, מוכשר ונועז, עם חזון ויכולת - אריק שרון. הוא אסף כ- 35 לוחמים, היה לי המזל להיבחר ליחידה! עשינו דברים שכיום יותר פשוט לעשותם, אבל בתנאים של אז -משפחת צנחנים, מימין: קצ'ה,הבן ארז,זה היה גדול! מישהו עושה ומצליח! המוטו שלנו היה:האח אביגדור והבן אלון "אין דבר שאי אפשר לבצע!"

למה פרקו את היחידה אחרי 4 חודשים בלבד?

"זה לא היה פרוק!!! משה דיין שהיה הרמטכ"ל אמר שלא צריך רק 35 לוחמים כאלה, אלא שכל הצבא צריך להיות כזה! והחליט למזג את יחידת 101 עם הצנחנים. אריק קיבל את הפיקוד על הצנחנים ותוך כמה חודשים הצנחנים יחד איתנו ביצעו את כל פעולות התגמול ואחרי שנתיים וחצי, במלחמת קדש, כל הצבא היה באותה רוח ונורמות שהיו לנו! דיין צדק, המיזוג הצליח מאוד!!!"

מעבר ללחימה בסדיר ובמילואים בצה"ל, אתה איש רב פעלים, היית 18 שנה מנכ"ל ויו"ר אתר ההנצחה של גבעת התחמושת, זכית בפרס "יקיר העמק" ועוד, סיפור חייך ראוי לספר!

"אכן, אני נמצא בהליך של הוצאת ספר, נתתי כבר שם לספר: "הזכות להיות אחד מרבים"... עסקתי במו"אז בקעת בית שאן בקליטת עלייה מרוסיה ומאתיופיה ואני אסיר תודה על ההזדמנות הנפלאה שנפלה בחלקי לעסוק בקליטה.

בגיל 70 המשפחה רצתה להכין לי מסיבה ואני לא רציתי. אז הם כתבו ל - 70 מחבריי וביקשו שיכתבו לי ברכה, נוצרה חוברת יפה שהיא ממש חומר לספר אוטוביוגרפי!"


איך אתה מגדיר את עצמך?

"אני חקלאי באידיאולוגיה ובנטייה האישית. בצבא, בשרות מילואים בלבד, הייתי מ"פ, סמג"ד, מג"ד, מח"ט וסגן מפקד אוגדה במילואים. אני עדיין מוכן ללכת לכל מה שיקראו לי, בכל מה שאני יכול אני שמח לעזור. אני נקרא הרבה לימי עיון ושיחות. אני עוזר במורשת קרב מהניסיון שלי, מנסה לחבר את האנשים עם תפיסת העולם שלי דרך המסרים שאני מעביר. אני פוגש ובקשר עם המון חברים ומוכן לעשות הרבה בשביל החברים..."




תודה לך קצ'ה על הפתיחות והשיתוף! נאחל לך שפע בריאות, המשך עשייה ברוכה ונחת בחייק משפחתך הנפלאה!

ראיון ועריכה - ברכה יואל