title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת בשלח
מטעמים מפרשת השבוע

פרשת בשלח –שבת שירה

המן, מזונם הנסי של בני ישראל במדבר, ירד ששה ימים בשבוע. אף על פי כן, בשבת הראשונה יָֽצְאוּ מִן-הָעָם לִלְקֹט, וכמובן לא מצאו דבר. תגובתו של הקדוש ברוך הוא פותחת בתמיהה, שיש בה לכאורה ביקורת חריפה: 'עַד אָנָה מֵֽאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתֽוֹרֹתָֽי'.

כך מסביר המדרש את התרעמותו של הקדוש ברוך הוא:

הוצאתי אתכם ממצרים וקרעתי לכם את הים והורדתי לכם את המן ... ועשיתי לכם נסים וגבורות

עד מתי אתם ממאנים לשמור מצותי ותורתי?

שמא תאמרו מצות הרבה היטלתי עליכם, שבת זו שנתתי לכם במרה לשמרה ולא שמרתן אותה...

על רקע כל הנסים והגבורות, ועל רקע העובדה כי מדובר במצווה אחת ויחידה שהוטלה עליהם, חילול השבת הופך להיות כפירה בטובה ופגיעה עמוקה ביחסים המצופים מבני ישראל עם אלוהיהם.

אך ניתן לראות בדבריו הפותחים במילים 'עד אנה', כלומר 'עד מתי', לא טרוניה או ביקורת, אלא שאלה המבקשת תשובה, תמיהה ותהיה על חוסר שמירת השבת. הפסוקים הבאים משקפים את רצונו הטוב של הקדוש ברוך הוא בטובת בני ישראל, את הטעם לאותה מצוות שבת, כאילו אומר ה' – 'כמה צר לי עליכם, לא חבל שמאנתם לשמור מצוותי ותורותי? רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת, בשבילכם, לרווחתכם, ועַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם.

ואם אתם לא מבינים את התכלית – ובכן, שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.

ברכתה של השבת היא בכך שהיא מושיבה אותנו, כל אחד, במקומו. בימות המעשה אנחנו תזזיתיים, הולכים ובאים, יוצאים ופועלים, מוציאים את מרכולתנו החוצה, ומייבאים דברים משם לעולם שלנו.

השבת מזמנת חוויה של ישיבה של כל אחד בתוככי עולמו הוא, של השתהות, של מציאת המקום.

לעומת רשות הרבים אשר שייכת למקום דריסת רגלי הרבים, לאדמה, למקום ההילוך, ועל כן חלה רק בעשרת הטפחים הצמודים לקרקע, רשות היחיד מתאפיינת בכך שהיא 'עולה עד לרקיע'.

השבת היא הזמן (והזמנה...) לא לצאת אל רשות הרבים, לא לסחור, לא להלך, לא לנוע. לא להתפשט במרחב, לא להתעצם, לא לכבוש. לקבל את המחיצות שמייחדות אותי, שמבחינות ביני לבין העולם, ולכבד אותן. לשבת, להיות, לנשום, ולמצוא את הרקיע שעד אליו עולה רשות היחיד שלי (ואת התהומות שמשם היא מגיעה), עד אינסוף. להימתח לא לעבר האופק אלא לעבר השמים, לא להושיט ידיים לפנים אלא כלפי מעלה.

ומי שמוותר על המתנה הזו (לעתים, גם אם הוא מקפיד על הלכות השבת...), מחמיץ עמוד מרכזי שניצב באמצע המרחב הדינמי של העולם, והקדוש ברוך הוא קורא לו בצער ואומר לו – לא חבל? עד מתי?

למה לא  כל יום שבת


שבת שלום וחג ט"ו בשבט שמח, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי