title
title
title
title
title
title
משב רוח- נסיעה ברכבת העמק ואלתרמן

נסיעה ברכבת העמק

ואלתרמן

שבעים שנה שבעתי אוטובוסים וקסמם לא נמר. אם כי בשנים האחרונות חוויתי את הנאת האחיזה בהגה, אך המחיר היה ויתור על שעות ארוכות של הרהורים שלובים בהיקסמות מהנוף. הנסיעה נים ולא נים תוך בְּהִיָה בנופים ההולכים ומלוים בתנועה מתמדת את ההכרה.

נופי הר ועמק, שקיעה וזריחה, אדמות העמק הירוקות מנומרות בשחור האדמה, או אדמות השפלה האדמדמות, ברושים חולפים, עצי שיטה בוהקים בצהוב זוהר, מישורי הרותם הלבנבנים והכבישים רצים רצים... אלה היו לכר פורה של חלומות, געגועים ואפילו הגיגים פילוסופיים.

אחר שעברנו את עידן האוטובוס, גזלה הישיבה על יד ההגה את קסמן של הנסיעות. ניתן לשיר את שבחי הנהיגה, אך לא כאן.

ועתה זכיתי להתחדשותה של חווית הנסיעה ההיא הקדומה העשירה במראות, בתחושת מרחב וחופש אינסופי.

נתן אלתרמן נותן ביטוי לדברים בשירו "הדרכים" (עיר היונה, 313)

מפאת אריכותו אביא רק את שלושת הבתים הראשונים

שִׁיר לַדֶּרֶך שֶׁאֵין בְּעָלִים לָהּ. שֶׁאֵין

גְּבוּל וָגַג לָהּ וְאֵין אֲזִיקִּים עָלֶיהָ.

שֶׁתָּמִיד כִּבְרֵאשִית חֲדָשָׁה הִיא כְּיֵין

הַבָּצִיר הַאָחֲרוֹן, שִׁיר חָפְשִׁי וְצוֹעֵן

אֲדַבֵּר לָהּ בְּשוֹא מֵרָחוֹק גַּלֶּיהָ.

חֻקֵּיהֶן שֶׁל מְלוּכוֹת יְשִֹימוּהָ בַּסֵד,

יְקַטְּעוּהָ חוֹמוֹת וְאֵיבוֹת, אֲךְ הִנֵּהוּ

מֶרְחָבָהּ הָזָכוּר מֵעוֹלָם. הַמְיֻעָד

לִהְיוֹת אֹשֶר לַהֵלֶךְ וְשִׁיר לַנַּוָּד

וְלֹא פַּחַד וָפַּח לַנִּמְלָט מֵרוֹדְפֵהוּ.

שִׁיר לַדֶּרֶךְ, לְאֵם אֳרָחוֹת וּמְסִלוֹת.

הִיא אַחַת וּפָנִים לָהּ שִׁבְעִים וָשֶׁבַע.

בְּעָבְרָה בְּהָרִים וּבְקָעִיִם וּשְׁפֵלוֹת

מַחֲלִיפָה הִיא עַמִּים וְנוֹפִים כִּשְֹמָלוֹת,

אֲבָל אין כְּמוֹתָהּ לְהֶמְשֵׁךְ וָקֶבַע.

ואידך זיל גמור....

"והדרך עודנה נפקחת לאורך"...

תוצאת תמונה עבור דרך

אבישג