title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת וארא

פרשת וארא

בני ישראל המשועבדים במצרים נאנחים ונאנקים תחת העבודה הקשה, ושועתם מעוררת ומזכירה לקדוש ברוך הוא את הברית שכרת עם אבותיהם. דברים מעין אלו קראנו בשבת הקודמת: 'וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלוֹהִים מִן הָעֲבֹדָה, וַיִּשְׁמַע אֱלוֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלוֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ...', ודומים להם גם בפתיחת פרשתנו: 'וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי'.

את פתיחת הפסוק במילים 'וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי' מסביר החת"ם סופר באופן נפלא.

לדבריו, הריבוי של 'וגם אני שמעתי' מלמד שלא רק הקדוש ברוך הוא שמע, אלא שבשעה שבני ישראל נאנקו תחת עול המצרים שמע כל אחד מהם את אנחת אחיו-חברו, כאב את כאבו וחש את סבלו. בני ישראל עצמם שמעו את האנקה, והקדוש ברוך הוא מעיד – 'וגם אני שמעתי'. בעקבות שמיעתם זה את זה, גם אני שמעתי. בעקבות גילוי רגש האחווה והרעות מצטרף גם הקדוש ברוך הוא, שומע ונענה, ומוציא את בני ישראל משעבוד לגאולה.

דברים דומים מספר הרב משה לייב מסאסוב, מגדולי החסידות שיום פטירתו יחול השבוע (נפטר בד' שבט לפני 210 שנים):

אמר שלמד אהבת ישראל מכפרי אחד שהיה במסיבה עם כפריים אחרים.

וכטוב לבו ביין אמר לרעהו: אהבת אותי או לא?

ויענהו: אהבתיך למאד.

ואמר לו הכפרי: איך תאמר אהבתני ולא תדע מה יחסר לי?

הלא אם באמת אהבתני, הידעת מחסורי?

ויחרש ולא דבר מאום.

מזה למד כי אהבת ישראל הוא להרגיש כל מחסורם ולסבול כל מכאובם, ובכל צרתם לו צר.

אהבת ישראל מתחילה ביכולת להרגיש את סבלו וכאבו של הזולת, לשמוע את אנקתו, וכדבריו היפים של הרב סולובייצ'יק על הקהילה שבה 'מתחברות לא רק הידיים אלא גם החוויות, בה אין שומעים רק את הלמות הפטיש של החרושת אלא גם את הדפיקות הקצובות של הלבבות...'.

ולוואי שנשכיל להטות אוזן, להקשיב ולשמוע את הנאנחים והנאנקים, לדעת את מחסור זולתנו, להיזכר בברית – ומתוך כך להביא לשמיעתו של הקדוש ברוך הוא, ולגאולה.

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי