title
title
title
title
title
title
משב רוח - שחיטת פרות קדושות לא תמיד כשרה

שחיטת "פרות קדושות"

לא תמיד כשרה... (על אליעזר בן יהודה ובנו איתמר)

אנו משתמשים בביטוי כאשר מוסכמה חברתית על ערך חיובי המשמשת בחברה כלשהי כסמל או כמיתוס, מנותצת.

לעיתים מתברר כי האמת ההיסטורית אינה זהה ל"אגדה" המקובלת.

כך היה כאשר החלו לפקפק באמיתות דברי טרומפלדור האחרונים, בטוהר המידות של הפלמ"ח, ועוד כהנה וכהנה.

בעוד, שבדרך כלל, הספרות מסייעת להאדרה ולהפצה של מיתוסים ואגדות, הרי העתונות רואה את תפקידה בהפצת ה"אמת". כתבתי במרכאות כי השאלה הגדולה והנִצחית היא: מהי האמת??

דורות גדלו על מסורתו של טרומפלדור, היה או לא היה, "טוב למות בעד ארצנו" וערך זה שירת אותנו בתולדות מלחמותיה הרבות של המדינה לקיומה... גם זו אמת!!

לפני שבוע ציינו באמצעי התקשורת את "שבוע הלשון העברית".

במרכז ה"אגדות" על תחייתה של הלשון העתיקה לחיים חדשים עומדת דמותו של אליעזר בן יהודה.

דבורה עומר, כתבה את ספרה המקסים על ה"בכור לבית אב"י" חיי איתמר בן אב"י הבן אשר חייו וגידולו הוקרבו למען ההוכחה כי יש מקום לגדל דור חדש על ברכיה של השפה העברית.

ירון לונדון, כתב את הפזמון על אליעזר בן יהודה, "יהודי מבדח- מילים מילים הוא בדה ממוחו הקודח, וכשנולד לו בן...אז זה האיש אמר שם אקרא לו, בן יהודה איתמר. איתמר בן אב"י, שאביו היה נביא, גבר כלבבי..."

אך, מערכת עיתון "הארץ" מצאה לנכון להעמיד (על בסיס מכתבים שנמצאו בארכיו אליאנס בפריז) בספק את דמותו של האיש.

"מכתבים המעמידים סימני שאלה על מיתוס אליעזר בן יהודה וקנאותו לשפה העברית..." (הארץ, מוסף לספרות, 10.1.17)

כיון ששלח את הבן ללימודים בפאריס ולקבל השכלה צרפתית...ואני שואלת: מה רע במיתוס?

כשגיל חובב מספר בספרו "עשרים וארבע דלתות" על משפחתו גם הוא כותב אמת חדשה שאינה ידועה לנו אך באהבה רבה כראוי לנצר למשפחה כה מיוחדת, אשר סיפור חייה, מן הראוי, שישמש נר לרגלי המחנכים לתרבות היהודית והעברית.

הוא כותב:

"ביום ראשון, תשעה במרץ 1947, עגנה הספינה בנמל חיפה, על סיפונה עמדו שלוש נשים ובכו סבתא שלי מומה ושתי בנותיה, דרור ורינה חזרו הביתה אחרי עשר שנות גלות. בבטן האוניה שכב סבא שלי, הילד העברי הראשון, איתמר בן אב"י בארון מתים..." הוא מת ארבע שנים קודם לכן בניו-יורק, במהלך מלחמת העולם השנייה בחוסר כל הוא מת, נשכח על ידי בני עמו, נבגד על ידי חבריו, מרושש ושבור לב..."

ההבדל בין ספרו היפה של גיל חובב לבין עיתון "הארץ" הוא במרכיב הצובע את הסיפור בצבעים של "אמת": אהבה.

אנא, הניחו לנו ונזכור את גיבורי התרבות שלנו כפי שהזכרון הלאומי צייר אותם וישמשו לנו כמורי דרך ומופת.

אל "תתקנו" את ההיסטוריה...ואם כן ,עשו זאת באהבה וביראה.

אבישג