title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - אנינה קורתי

אנינה קורתי

זיכרונות קטנים מפגישות עם אישה גדולה

אנינה הייתה אישה מיוחדת במינה .

פגשתי אותה בחוג להאזנה מודרכת למוסיקה קלסית בגיל עוז . בחוג הזה בדרך כלל הקהל מקשיב למוסיקה , לסיפורים . אך לאנינה יש תמיד מה לומר . ההערות שלה והשאלות שלה היו תמיד מעניינות , מעוררות , מקוריות , ומלאות הומור .

למשל כשסיפרתי שמוצרט הגיע לוינה ולא היה לו בית נוח לעבוד בו , הוא קיבל חדר בקונסרבטוריום כדי לחבר את יצירותיו. הוא כותב לאביו : תאר לך , אבא , בחדר משמאלי מתאמן כנר , בחדר מימיני מתאמנת זמרת , בחדר שממול מתאמן פסנתרן , ולידו מתאמנת כל התזמורת . ואני צריך לחבר מוסיקה ! אז במקום להתלונן כותב מוצרט : איזה שפע של רעיונות !

מעירה אנינה : אז עכשיו , כאשר מישהו יפריע לי , אני אומר : איזה שפע של רעיונות , ואנצל את ההפרעה למטרה יצירתית !

בסוף השנה הראשונה של בואה לחוג ניגשתי אליה בסוף השיעור האחרון ואמרתי לה : אנינה , בקיץ הייתי רוצה לבקר אותך . משיבה אנינה : זה בכלל לא איום , אשמח מאוד אם תבואי .

יום אחד , לכבוד אנינה , בחרתי להביא את סימפונית פראג של מוצרט . הרי בפראג היא גדלה ולמדה והיתה סטודנטית . וחיי הסטודנטים בפראג היו "מרופדים" ב "נשנושי שטודנטן פוטר" – "מאכל סטודנטים" שהוא תערובת של שקדים ואגוזים וצימוקים ותמרים ומשמישים ושוקולד , בקיצור - מעדן מלכים .

באתי לשיעור ואנינה איננה - היתה חולה . החלטתי לדחות את "פראג" לשיעור הבא . כאשר שמעה זאת אנינה היא כל כך שמחה שלא הפסידה את "פראג" , שלשיעור הבא היא הביאה קערה גדולה מלאה "שטודנטן פוטר"studentenfutter וחילקה לכל המשתתפים , וכולם התענגו על המעדנים והייתה שמחה גדולה .

יום אחד טעיתי והגעתי להרצאה שהיתה מסומנת ביומני , אך היה אי תיאום בין יומני ובית תוכנית המרצים של גיל עוז . ומסתבר שלא רק אני טעיתי , אלא שגם אנינה טעתה ובאה לשיעור שלי . רק שתינו טעינו .

מיד הציעה אנינה : אז בואו נלך לקפה גרג ונחגוג . וזאת עשינו (אנינה וביתה רחל ואילה אחותי ואני) . והיתה זו חגיגה נפלאה . אנינה הצחיקה אותנו במשך שעתיים , וגם סיפרה סיפורים מרתקים על עברה הרחוק והקרוב , ואנחנו התעשרנו .

אילה אחותי שאלה אותה : אנינה , מהו סדר היום שלך? מהי הרוטינה שלך ? משיבה אנינה : אין לי רוטינה . אני מקפידה שכל יום יהיה אחר , אני ממציאה כל יום סדר חדש . כל יום – חדש . כשירה של לאה גולדברג :

"לבל יהי יומי עלי כתמול שלשום , לבל יהי עלי יומי הרגל" .

לאחרונה כאשר באתי לבקר אותה בחוליה , כי היא לא הגיעה לשיעור, היא ביקשה ללמוד את מה שלמדנו בשיעור . הבאתי אתי נגן דיסקים והשמעתי את היצירות שלמדנו . לוחשת אנינה לדבי , שישבה על ידה : את תצטרכי להשתתף בדמי הלימוד , את יודעת ?

כאשר באנו אליה , אילה אחותי ואני , בפעם הראשונה , היא הכינה לנו סנדביצ'ונים מחייכים . . .

אנינה תחסר לי מאוד . עצוב לי לחשוב שיותר היא לא תשב מולי , תחייך ותגיד דברי חוכמה והברקות מפתיעות ומשעשעות בכיתה. בכל פעם שהייתי מגיעה לעמק המעיינות הייתי חושבת : במה תפתיע אותי אנינה היום . היא היתה ה"פִּלפּל" של הכיתה .

מצד שני , אני כל כך שמחה שהכרתי אותה . איזה מזל .

איזו פריבילגיה . איזו זכות גדולה נפלה בחלקי . היא היתה מין צירוף מיוחד במינו של אנושיות וחיבה חמה והבנה עמוקה ומקוריות ושובבות והומור דק ומשהו שכל כך רוצים לאהוב .








סמדר כרמי גיברמן



















אנינהקורתי - 1922-2017


יהי זכרה ברוך










ציירה: רותי גיא כפר-רופין