title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת שמות

פרשת שמות

סיפורי התורה אודות קורותיו של משה רבנו טרם היותו למנהיג העם נחשפים לעינינו בפרשת שמות.

הסיפורים הללו מפגישים אותנו עם דמותו, ומותירים בנו חותם של רגישות, אומץ לב, ענווה, מעורבות חברתית ועוד. חז"ל ראו בהתנהגותו של משה גם ביטוי למידת הכרת הטוב, וזאת דווקא בהימנעותו (המתוארת בפרשה הבאה) מלהכות בעצמו את היאור (במכות דם וצפרדע) ואת אדמת מצרים (במכת כינים).

על פי המדרש, משה נמנע מלהכות את היאור ואת האדמה בשל הטובה שגמלו איתו – היאור בכך ששמר עליו בעת שאמו הניחה אותו ב'תֵּבַת גֹּמֶא... בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר', ואף את האדמה אינו מכה, בעקבות שאפשרה לו לאחר שהיכה את המצרי שהיכה איש עברי, לטמון אותו בחול.

חשיבותה של מידת הכרת הטוב מבוארת יפה על ידי הרב אליהו דסלר, שהיה מגדולי המשגיחים בישיבות הליטאיות ומגדולי בעלי המוסר במאה העשרים, (ויום פטירתו חל השבוע).

כי על ידה ילמד להכיר את גדולת חסדיו יתברך עם כל הבריאה, ועל ידה ידבק בקב"ה. וכפי שיעור דבקותו יוכל להנות מזיו שכינתו בעולם הבא... שהכרת טובה לאדם ולקב"ה שורש אחד להם, ואם נפגמה המדה של הכרת הטוב לחברו, לא יכיר גם חסדיו של הקב"ה...

יתירה מכך, במקום אחר הרב דסלר מבאר ש'הכרת טובה היא תולדת כח הנתינה, וכפית טובה היא תולדת כח הנטילה'. הרוצה לתת רואה תמיד את הזולת. מבטו פונה החוצה, ולכן גם כשהוא מקבל משהו – הוא רוצה לשלם, להשיב, ומתוך כך – הוא מכיר טובה. לעומתו, הרוצה לקבל מסתכל על עצמו. מושך הוא את הדברים שמסביבו אליו. ממילא הוא כפוי טובה, ואף אם יכיר טובה בשפה רפה: 'בשפתיו יחנוף, ולבו בל עמו... חפצו לסבב אליו עוד טובות רבות ומתנות חשובות... נמצא שגם הודאתו - נטילה היא, כי כך היא כונתה'.

הרב דסלר מבאר נקודה נוספת. לכאורה, מה משמעותה של הכרת הטוב של משה לדומם? הרי היאור והעפר לא באמת עשו דבר עבור משה, ומעבר לזה - אין הם מרגישים עלבון אם מכים אותם?

תשובתו הנפלאה של הרב דסלר מלמדתנו את הרושם של מעשי האדם על נפשו הוא:

יסוד גדול ומקיף בכחות הנפש של האדם מתגלה לנו בזה: כל מדות הנפש מושפעות ונפעלות על ידי הרגש, ולא רק על ידי השכל. לכן אם אין אנו מכירים טובה לדומם שנהננו ממנו וכל שכן אם אנחנו מבזים אותו נפגע הרגש, שאינו מגיב רק בהתאם לחוקי ההגיון. הרגש של בעל מעלת החסד, שרוצה אך לתת ולהנות אחרים, אסיר תודה הוא לכל אשר הפיק ממנו הנאה, בכל צורה שהיא, ואפילו לדומם. והכלל הוא: פגיעה ברגש משפיעה באופן ישיר על המדות וממילא נפגמת מדת הכרת הטוב.

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי