title
title
title
title
title
title
ניגון המעיינות - "קְחִינִי רוּחַ"

קְחִינִי רוּחַ

מילים: שמשון חלפי לחן: דוד זהבי

רוּחַ עַל צַמְרוֹת עֵצִים רוֹכֶבֶת
קְחִינִי רוּחַ עִמָּדֵךְ
אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר אֲנִי אוֹהֶבֶת
אֵיךְ אָבוֹא אֵלָיו, אִמְרִי לִי רוּחַ, אֵיךְ?
רוּחַ, רוּחַ, רוּחַ, רוּחַ
רוּחַ, רוּחַ, קְחִינִי עִמָּדֵךְ.

עֶרֶב כְּבָר אֵי-שָׁם פָּרַשׂ כְּנָפַיִם
וּצְלָלִים מְרַחֲפִים...
נָא שָׂאוּנִי אֶל יְפֵה עֵינַיִם
אֵיךְ, אִמְרוּ לִי, אֵיךְ אָבוֹא אַל אַלּוּפִי?
נָא שָׂאוּנִי, נָא שָׂאוּנִי
נָא שְׂאוּ אוֹתִי אַל אַלּוּפִי...

כּוֹכָבִים שָׁטִים כְּבָר בָּרָקִיעַ
קְרֹץ אֵלַי נָא כּוֹכָבִי
וֶאֱמֹר לִי אֵיךְ אֲנִי אַגִּיעַ
אֵיךְ אַגִּיעַ, אֵיךְ אֶרְאֶה אֶת אֲהוּבִי?
נָא אֱמֹר לִי, נָא אֱמֹר לִי
נָא אֱמֹר, אֱמֹר לִי כּוֹכָבִי.

הַיָּרֵחַ כְּבָר יָצָא לָשׂוּחַ
וּמַבִּיט בִּשְׁתֵּי עֵינָיו...
נָא הַבֵּט יָרֵחַ אֶל כָּל רוּחַ
מְצָא אֶת זֶה אֲשֶׁר אוֹתִי אוֹתִי אָהַב...
מִיהוּ, מִיהוּ וְאַיֵּהוּ
מִיהוּ זֶה אֲשֶׁר אוֹתִי אָהַב?

לצפייה בביצועה של חוה אלברשטייןלחצו כאן


לצפייה בביצוע של דורון תבורי, בעיבודו של עודד זהבי, שנכלל בתקליטור:

מסע - שירים לצד הדרך לחצו כאן


http://www.zemereshet.co.il/AdjustImage.aspx?MaxWidth=370&MaxHeight=370&src=UserFiles/Image/lp_covers/doron_tavori_masa/front.JPG

"הארץ"01.12.2003 חגי חיטרון
דיסק עברי חדש, מעניין במיוחד, המונה 18 שירים מאת מחברים ישראלים ידועים, מעלה את הבעיה המכונה "משפט ההיסטוריה": בהקשר הקלאסי הרגיל בודקים אם מלחינים מסוימים נשכחו בצדק או קופחו בגלל נסיבות לא-מוסיקליות; בתחום הקלאסיקה של הזמר הישראלי מועלית בדיסק זה אותה שאלה, אך מזווית אחרת. עניינו הוא יצירות מוזנחות מאת מלחינים לא-שכוחים ובראשם דוד זהבי ומרדכי זעירא
.

השיר הראשון בקובץ - "דרך, דרך, נתיבה" למלותיו של נתן אלתרמן ובלחנו של מרדכי זעירא. אלתרמן כתב בימי מלחמת העולם השנייה על שני בחורים "עזי כתפיים וחזה" שיצאו לדרך מסוכנת (לרבות השורה החידתית "מי מהם ישוב בוגד"). זה אחד השירים הכי טובים בדיסק, אם לא היפה מכולם, ומעורר ציפיות להמשך.

האופטימיות לקראת ההמשך מתחזקת בפגישה עם רצועה מס' 2, ובה השיר "קחיני רוח" (מלים שמשון חלפי, לחן דוד זהבי), עם ליווי מלטף של הוויולה. אלא שאחר כך, הציפיות ששני השירים הראשונים מציבים מתמלאות במידה חלקית בהחלט. את שאר הדיסק אפשר לתאר כהצצה בעבודות לא-הכי-מוצלחות מפריים של מלחינים רבי כישרון, כמו דניאל סמבורסקי וורדינה שלונסקי, ובראש ובראשונה דוד זהבי. מעניין להיווכח כיצד מחברה של "אורחה במדבר" מנסה בכוח להפיק מעצמו לחן ולפעמים - זה פשוט לא יוצא.

בחוכמה שבדיעבד אפשר אולי לתלות חלק מכישלונם היחסי של המלחינים בטקסטים הפתטיים שלהם נזקקו, ומדרך הטבע בולטת הפתטיות כאשר הלחן אינו מתרומם ואינו מרומם את המלים. הנה שלוש דוגמאות שמעוררות גם שעשוע: "זולתנו מי יודע/ זחל כצב וטוס כנשר,/ צקת כביש ומתוח גשר" (אברהם ברוידס), או "השדות לא נזרעו זה מכבר/ הנמוש בידיים, האל?" (ש. שלום), או: "נומי, נומי נומי נים, מזמרים העננים" (זרובבל גלעד)

בגידתם של מוסיקולוגים
יודגש כי הערכה זו של הח"מ שונה מדעתו של מפיק הקובץ, המלחין עודד זהבי. לדעתו, שיריו של דוד זהבי הכלולים בדיסק מצביעים על העובדה שעדיין איננו מכירים את מיטב יצירתו של מלחין זה (למען הסר ספק: אין קשר משפחתי בין דוד זהבי ובין עודד זהבי, שהוא בן למבקר הספרות אלכס זהבי ובן דוד לעיתונאי נתן "העצבני" זהבי). אין מחלוקת על הכתרתו של דוד זהבי, אשר נולד ביפו ב-1910, גר רוב ימיו בקיבוץ נען ועבד בין השאר כחשמלאי וכרצף, כיוצר נפלא. השאלה היא, כאמור, אם מיטב פריו כבר ידוע. עודד זהבי אומר כי רק כרבע מהתפוקה הראויה כבר מוכר: "יש לי בבית עוד כ-50 שירים של דוד זהבי שכדאי מאוד להכיר. לטעמי, השיר 'קחיני רוח', שפרסמנו בדיסק, אינו נופל מ'יצאנו אט'". אבל, ממשיך עודד זהבי, ספק אם אפשר כיום להחדיר לתודעת הציבור שירים כאלה.

העדרו של משה וילנסקי מהקובץ אינו מקרי, טורח זהבי להדגיש. "וילנסקי הרי עבד בקול ישראל, במוקד ההשפעה, ורוב רובם של שיריו זכו להישמע, ואילו עבודותיהם של זעירא ודוד זהבי היו רחוקות מצומתי קבלת ההחלטות, החל בשנות ה-50, ושירים חשובים שלהם נדחקו הצדה. אני מייחס את זה גם לבגידתם של מוסיקולוגים ישראלים, שלא מילאו את תפקידם וסירבו להתייחס ברצינות לז'אנר שנראה להם פשוט מדי. במקרים מסוימים אשמות גם משפחות המלחינים, שבגלל גישה אווילית מצערת מנעו את העברת החומר כולו לרשותו של הציבור".

את רוב השירים בדיסק שר דורון תבורי, בליווי מיכאל מלצר בחליל וחליליות, מרים הרטמן בוויולה, שמואל אלבז במנדולינה, קרן פנפימון בכלי הקשה ונגנים נוספים. עודד זהבי אומר כי בחר בתבורי, אף שסיווגו המקצועי שחקן ולא זמר, משתי סיבות: אחת, דיקציה מופלאה; שתיים, הגשה פשוטה שמביאה את השירים כמו שהם, כביכול ללא תוספת פרשנית (בניסוחו: "בלי שטיקים של זמרים מקצועיים").