title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת ויגש

פרשת ויגש

פרשתנו מפרטת את שמות בני יעקב הבאים מצרימה, וביניהם את שמות עשרת בניו של בנימין: 'בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ'

רשימת שמות זו מבוארת בגמרא במסכת סוטה כמתארת את געגועיו וצערו של בנימין על אחיו הבכור:

בלע - שנבלע בין האומות, ובכר - בכור לאמו היה, ואשבל - ששבאו אל,

גרא - שגר באכסניות, ונעמן - שנעים ביותר, אחי וראש - אחי הוא וראשי הוא,

מופים וחופים - הוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו,

וארד - שירד לבין אומות העולם, ויש אומרים -שפניו דומין לוורד.

הצער המבוטא בשמותיהם של מֻפִּים וְחֻפִּים זכה להדגשה מופלאה בדבריו של הרב חיים שמואלביץ, שיום פטירתו חל בתחילת השבוע. (הרב שמואלביץ' היה מרבני ישיבת 'מיר' בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, ובמהלך מלחמת העולם השניה פעל רבות להצלתה ביפן ואח"כ בשנחאי. בסופו של דבר עלה עם הישיבה לירושלים, ואזכורו היום מתחבר גם לצום עשרה בטבת, שנציין ביום א', שהחל מתשי"א מהווה גם 'יום הקדיש הכללי' ויום האזכרה לנספים בשואה).

ר' חיים אומר כי הצער של בנימין על כך שיוסף 'לא ראה בחופתי' הוא ברור. כשאדם חוגג את נישואיו ואחיו נעדר – בהחלט יש עצב והשמחה לא שלמה. אך מה משמעותה של הנצחת שמו של יוסף בבן הבא, על שם ש'אני לא ראיתי בחופתו'? תשובתו של ר' חיים היא שכשלא ניתן להשתתף בשמחת הזולת, הדבר מצער לא פחות מכך שהזולת אינו יכול להשתתף בשמחתך.

הדברים המופלאים האלו יכולים וצריכים ללמדנו רגישות ומוסר. עלינו להשתדל לזהות בעצמנו את התנועה הנפשית הפשוטה הזו, של ההשתתפות בשמחת הזולת, של הרצון שלאחינו יהיה טוב,של הראיה של מצבו הנפשי של השכן או השכנה כמו שאנו רואים את שלנו.

.

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי