title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים - "סיפורה של קהילת בויאן ועל חנוכייה אישית של יוצא חסידות זו"

סיפורה של קהילת העיירה בויאן

וסיפור אישי על חנוכייה אישית של יוצא חסידות בויאן

בויאן היא עיירה קטנה בבוקובינה במחוז סאדיגורה, מזרחית לצ'רנוביץ.

במאה השבע עשרה והשמונה עשרה היא הייתה כפר קטן וחלק מרכושו של יון נקולצ'ה, שהיה מבעלי הקרקעות הגדול ביותר באותם הימים.

בתחילת מאה ה-19 היתה בויאן תחת שלטון אוסטרי וליהודים לא ניתנה רשות להתגורר בה. שלושת משפחות האיכרים היהודיות שהגיעו לשם גורשו ורק יהודי אחד נותר לחיות שם בין הגויים.

באמצע המאה ה- 19 הגיעו לבויאן 43 משפחות יהודיות מקהילת סאדיגורה ולאחר מאמץ והשתדלות מרובה הותירו להן להישאר.
לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה שכן בה בית כנסת גדול וארבעה בתי כנסת קטנים. בית הספר היהודי הוקם מקרן הברון הירש ולמדו בן 85 תלמידים.

האדמו"ר רבי יצחק פרידמן מסאדיגורה, מצאצאי הרב ישראל מרוז'ין השתקע במקום בשנת 1886 ואיתו עברו רבים מחסידיו. חצרו של האדמו"ר הייתה במרכז בתי חסידיו . עם הזמן הצטרפו חסידים נוספים שהגיעו מאוקראינה ורוסיה.

כך הפכה בויאן למרכז עיקרי של שושלת סאדיגורה.

בתחילת מלחמת העולם הראשונה כבש הצבא הרוסי את העיירה, חצר האדמו"ר, בית המדרש ובתי השכונה היהודית הוצתו וכלו באש.
לאחר מלחמת העולם הראשונה ישבו בה יהודים מעטים בלבד.

בשנת 1940 נכבשה בויאן מחדש על ידי הרוסים ובשנת 1941 חזרה ונכבשה על ידי הרומנים שדאגו שכל יהודיה יגורשו לטרנסניסטריה.
ב 1944 עברה העיירה לשליטת ברית המועצות וכך היא עד עתה.

על גורל היהודים בה אין ידיעות, אולם חסידות בויאן שנוסדה לפני 120 שנה ממשיכה להתקיים והיא כיום הגדולה מבין חצרות 'בית רוז'ין.
גנוני המלכות בחצרותיה וההקפדה על הריחוק בין האדמו"ר לבין חסידיו נשמר בקפדנות גם היום.
חסידות זו מבוססת בארצות הברית ובישראל.

לקריאת החומר על בויאן במקור לחצו כאן


ולסיפורה של חנוכיה מיוחדת הקשורה לחסידות בויאן

ובאופן אישי למשפחת ברזילאי

לחצו כאן


גדי ליאון

עורך "מעת לעט"