title
title
title
title
title
title
ניגון המעיינות - "מעוז צור"

מעוז צור

מילים:לא ידוע לחנים:עממי גרמני ועממי איטלקי

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי
לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ
תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי
וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ
מִצָּר הַמְנַבֵּחַ
אָז אֶגְמֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר
חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ

רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי
בְּיָגוֹן כֹּחִי כָּלָה
חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי
בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה
וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה
הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה
חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ
יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה

דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי
וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי
וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי
כִּי זָרִים עָבַדְתִּי
וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי
כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי
קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל
לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי

כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ
אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא
וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ
וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה
רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ
וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ
רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו
עַל הָעֵץ תָּלִיתָ

יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי
אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים
וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי
וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים
וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים
נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים
בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה
קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים

חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ
וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה
נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ
מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה
כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה
וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה
דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן
הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה

צפו בהדלקת נרות עם מאסטרו זובין מהטה ובשיר החנוכה

מעוז צור בליווי התזמורת לחצו כאן


יש השרים רק את הביתהראשון, ויש שנוהגים לשיר את כל הפיוט.

הפיוט, שמקורו בימי הביניים, התקבל כמעט בכל קהילות ישראל, אשכנזיםוספרדים , מלבד יהודי תימן

הלחן הראשון - מגרמניה: כל הנראה, זמן כתיבת הפיוטאינו מאוחר מאמצעהמאה ה-13בגרמניה, בתקופתמסעות הצלב. שמו של המחבר – מרדכי – נרמז באקרוסטיכוןשבראש חמשת הבתים הראשונים של הפיוט. מרדכי יכול להיות רבי מרדכי בן הלל מנירנברג שנפל בעצמו קרבן לרדיפות אלה. שלושה יסודות להשערה זו]:רבי מרדכי בן הלל חי בנירנברג במאה השלוש עשרה. הוא חיבר ספר פיוטים וקינות, ועל כולם חתם בשם: מרדכי. הוא ניספה בטבח בנירנברג שבו נרצחו 600 יהודים. ייתכן שמרדכי הוא הפייטן מרדכי בן יצחק הלוי, שנולד באיטליה ועבר להתגורר במגנצא, שחיבר פיוטים נוספים לשבתות השנה.

המשורר מחבר "מעוז צור" ייחד בית לכלגלות, ולהצלה המיוחדת לה. המחרוזת הראשונה, שכתובה בלשון הווה, מביעה תקווה לבנייתבית המקדש("תיכון בית תפילתי") ומייחל טבח לאויבי ישראל, המכונים בזלזול כלבים (מנבח, כלומר נובח ככלב). שאר טורי המחרוזת מתארים את הפעמים שבהן נגאלעם ישראלמידי צריו לאורך ההיסטוריה: המחרוזת השנייה מספרת עליציאת מצרים, המחרוזת השלישית מספרת עלגלות בבל, המחרוזת הרביעית מספרת על נספורים, והמחרוזת החמישית מספרת על ניצחון החשמונאים.

המחרוזת השישית, המתחילה במילים "חשוף זרוע קדשך", הופיעה לראשונה רק בראשיתהמאה ה-18, והחוקרים דנו בשאלה האם גם היא חוברה על ידי מחבר הפיוט והושמטה "מאהבת השלום" מפני החרוז "נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה" שנמצא בו, או שהיא תוספת מאוחרת. יש הסוברים ש"אדמון" שמוזכר במחרוזת זו רומז על קיסרהאימפריה הרומית הקדושהפרידריך ברברוסה("אדום הזקן"), ממנהיגימסע הצלב השלישי. אחרים טוענים כי הביטוי "דחה אדמון בצל צלמון" אינו מתייחס בהכרח לדמות ספציפית, והוא שם כינוי לכלל הנוצרים(בספרות היהודית,אֱדוֹםהיא סמל לרומא העתיקה, ובעקבות התנצרותה של זו, סמל לעולם הנוצרי בכלל), והמשורר מתפלל לאלוהים שידחה (ידחוף) את ממלכת אדום ("אדמון") "בצל צלמון" (לחושך ולצלמוות), כלומר שיוריד אותה לגיהנום ולשאול תחתית. בשל חשש מתגובת הנוצרים, מחרוזת זו הושמטה בהוצאות רבות של הפיוט. עד היום יש יוצאי קהילות גרמניה, הולנד ואנגליה שאינם שרים מחרוזת זו.


מבנה הבתים
('מחרוזות') בפיוט 'מעוז צור' מיוחד, ומשקף צירוף של מסורות אשכנזיות וספרדיות. למשל: המשקל (66 הברות בטור) והחריזה הצולבת (א/ב א/ב -לדוגמה: ישועתי / לשבח / תפילתי / נזבח) הינם לפי מסורת ספרדית, אך חריזת ההמשך (ב / ב / ג/ ג/ ב - מטבח / מנבח / אגמור / מזמור / מזבח) היא דווקא אשכנזית, ומעוצבת כנראה על פי ניגון ידוע. צירוף מסורות כזה אופייני לאשכנז (גרמניה) במחצית השנייה של המאה השתים עשרה. המבנה המיוחד במינו של 'מעוז צור' חוזר על עצמו בעוד שני שירי זמר אשכנזיים, שאחד מהם נתחבר בוורמייזא בשנת1201 . נראה ש'מעוז צור' הוא המוקדם מבין שירי הזמר האלה, והאחרים מחקים אותו בפרטי צורה ותוכן ובביטויים מיוחדים. לכן נראה שיש להקדים את זמן חיבורו של מעוז צור למחצית השנייה של המאה השתים עשרה. גם הביטוי 'מנבח' מיוחד לתקופה זו, בה הוא משמש באשכנז בפיוטים נוספים ככינוי לכמרים ונזירים נוצרים דווקא, המתקיפים בדברי התעמולה שלהם את עם ישראל. מתוך ההשוואה שבין 'מעוז צור' לבין שני שירי הזמר העתיקים שהושפעו ממנו, ניתן להוכיח שגם המחרוזת האחרונה של מעוז צור מקורית, כי גם מחרוזת זו השפיעה על שני שירי הזמר העתיקים בצורתה ובתוכנה. מעבר להוכחה זו, ללא המחרוזת האחרונה הרצף ההיסטורי שבפיוט קטוע (בניגוד למה שמקובל בפיוטי אשכנז) והפיוט חסר סיום של תפילה לגאולת העתיד.

לצפייה בביצוע "מעוז צור" לחן:בנדטו מרצ'לו,עממי איטלקי

על ידי מקהלת ילדי קיבוץ משמרות שנת הקלטה 1955לחצו כאן

לצפייה בביצוע של מקהלת ילדים - בית-ספר קלרקסברג- אמריקה

לחצו כאן

הלחן השני מאיטליה: זה הופיע בחלק השלישי של האוסף של מרצ'לו estro poetico- armonico (משנת 1724)אך מקורו קודם. הלחן מזוהה כאיטלקי-אשכנזי. להפצת לחן זה קראיהויכין סטוצ'בסקי: המאמר התפרסם תחילה ב"דבר" ב-27.11.1942 -

"האמנם לא הייתה לעמנו נעימה אחרת בשביל פיוט זה? אכן, הייתה לו נעימה ישנה ונאה ביותר, שהגיעה לידינו כמורשת יהודי ונציה. המלחין האיטלקי המפורסם בנדטו מרצ'לו אסף חמישים מנגינות תהלים, עיבדן והוציאן לצורכי תפילה (1724). באוסף זה כלולות אחת עשרה מנגינות יהודיות לפי אינטונציות עתיקות מאוד, השייכות לזמרת הקהילה היהודית, כאמור בהקדמתו. הוא מייחס אותן למסורות שבעל פה, הן נשארו בזיכרונם של ראשוני הגולים ועברו בירושה לדורות הבאים. היסטוריון המוסיקה אריך ורנר פירסם לראשונה מנגינות יהודיות אלה, ביניהן אחת ל"מעוז צור", שיש בה פשטות, טוהר ויופי ... אנו זכאים לראות נעימה זו כיהודית מקורית וקדומה. על כל פנים, היא קרובה להרגשתנו יותר מאותם חלקי שירים וכורלים גרמניים, כי מי בינינו לא הרגיש בזרותה של הנעימה השגורה בפינו? ... אין ספק כי גם לולא הנימוקים שפירטתי לעיל, מבחינה מוסיקלית בלבד, יש להעדיף בהחלט את נעימת מרצ'לו, שכן היא משכנעת בייחודה הבלתי סנטימנטלי, החגיגי ועשיר הביטוי. הגיע הזמן שהנעימה המיושנת, בת הכלאיים המוזרה, תיעלם מקרבנו, ותפנה את מקומה לנעימה הישנה-חדשה. יש להשמיע רק את הנעימה הזאת של "מעוז צור" בכל שכבות היישוב, בשידורים, בנשפי חנוכה רשמיים, בבתי כנסת ובבתי ספר".

הנוסח שהיה נהוג בגרמניה ובמרכז אירופה נדד עם היהודים למזרח ולדרום, וכך הגיע לאיטליה נוסח אשכנזי שהשתרש בקהילות היהודיות בְּגוֹריציה, בוונציה, בפּרֵארה, בוֵרונה ובקָזואָלֶה.

בנדטו מרצ'לו ביקר בביה"כ היהודי בוונציה וכששמע את "מעוז צור" בנוסח שלהם, רשם אותו ב-1723. הוא אמר שיש למנגינה אופי עתיק, ואולי היא אפילו (בלי שום סימוכין) שריד מבית המקדש.

בין השנים 1726-1724 הוא חיבר 50 פרקי/מזמורי תהלים בשם:Estro Poetico Armonico. בפרק ט"ז הוא ציטט במלואו את הלחן שרשם בביה"כ, ולכן חושבים שהוא חיבר את הלחן לפיוט. הפרק הזה חובר ל-4-1 קולות, 2 כינורות, צ'לו ומקלדת.

היצירהכולה נדפסה בלונדון ב-1757 והוקלטה לפני כ-30 שנה ע"י שירות השידור האיטלקי.