title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת וישב - חנוכה

פרשת וישב - חנוכה

השבת, פרשת וישב, נקרא על השלכתו של יוסף אל הבור על ידי אחיו, בור שעליו מספרת התורה: 'וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם'. פסוק זה נדרש על ידי רב נתן בר מניומי (אמורא בבלי בדור החמישי) משמו של רב תנחום כך:

ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים?

אלא מה תלמוד לומר אין בו מים - מים אין בו,

אבל נחשים ועקרבים יש בו.

רב נתן בר מניומי מלמדנו כי תיאורה של התורה את הבור ככזה ש'אין בו מים' אחרי שתואר כ'ריק' בא להדגיש לנו משהו שבמבט ראשון אולי לא היינו רואים. מה שאין מלמדנו דווקא על מה שיש – הדגשת התורה מרמזת לנחשים והעקרבים הנמצאים דווקא כשאין מים. מסתבר, שאין בעולם 'ואקום'... כשאין מים, מגיעים העקרבים. כשאין חיים ומצע להתפתחות, מגיעים המזיקים. כשאין תוכן חיובי, עלול להסתנן לו הנחש הקדמוני.

דברים אלו של רב נתן בר מניומי סמוכים בסוגיית הגמרא לדרשה אחרת שלו, הקשורה לימי החנוכה, והמתייחסת לחנוכיה שהונחה בגובה שמעל לעשרים אמה (כעשרה מטרים). לדבריו, חנוכיה כזו פסולה, כסוכה וכמבוי.

כשם שגובה הסכך בסוכה יכול להיות רק עד גובה של עשרים אמה, וכשם שאת הקורה המונחת בפתחו של מבוי (כלומר סמטה או רחוב קטן), על מנת להתיר בו טלטול בשבת ניתן להניח רק עד גובה של עשרים אמה, כך גם את נר החנוכה יש להניח רק עד גובה של עשרים אמה בלבד.

במבט ראשון אין קשר בין שתי הדרשות של רב נתן בר מניומי משמו של רב תנחום. יתירה מכך, נראה סביר שמכיוון שאלו שתי הדרשות היחידות שלו בכל התלמוד הבבלי, מן ההיגיון להסמיך אותן זו לזו.

אך מבט דרשני ימצא קשר בין שתי הדרשות (המתאימות לכל שבת פרשת 'וישב', שתמיד סמוכה לחנוכה...).

ההגבלה של גובה נרות החנוכה והדמיון לסוכה ולמבוי קשורים לראייתה של העין. קשה לעין לשלוט ולראות דברים הגבוהים מעשרים אמה, וממילא 'אין אדם נותן דעתו' עליהם (כדברי הרמב"ם). מכאן ניתן להבין שרב נתן בר מניומי מקפיד על פרסומו של הנס, ועל היכולת של העין לראות את אור הנר בחנוכה.

סמיכותה של דרשתו על אודות הבור הריק שאין בו מים, אך נחשים ועקרבים יש בו יכולה להוסיף טעם לדבריו.

אם העין אינה רואה את נר החנוכה, לא יוותר 'ריק' בתחום האדם, אלא עלולים להיכנס אליו נחשים ועקרבים...

ימי החנוכה השמחים יכולים להיות מוארים מנרות החנוכה, הנרות המספרים את סיפור הישועה ונס, את סיפור הניצחון והגבורה היהודית. כשהנרות מודלקים אבל נמצאים 'רחוק מהעין, רחוק מהלב', הרי שתכנים אחרים יכולים להיכנס למרכזן של החגיגות, ולעתים תכנים אלו לא זו בלבד שאינם ריקים, אלא חלילה מזיקים.

על כן צריכה הדלקת נרות החנוכה להיות בגובה שהעין רואה, במרחב שהדעת שלנו ושל בני ביתנו נמצאת, במקום שהלב יכול לפגוש. כך יהפכו נרות החנוכה למים חיים, וימלאו את הצמא למשמעות ולשמחה.

שבת שלום וחג אורים שמח, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי