title
title
title
title
title
title
משב רוח - קִנְיַינים

קִנְיַינים

זו איננה הגזמה. הראשונים, המייסדים הסתפקו במועט. בהכרה מלאה. הם באו לקיבוץ בידיעה כי רכוש וקניין אינם הדברים החשובים בעולמם. הם היו מוכנים להתחלק בכל והאמינו בשיתוף מלא, שמחים בחלקם כפי שאמרו חז"ל: "איזהו עשיר – השמח בחלקו".

הזמנים השתנו. על פתחו של הקיבוץ המופרט אנו מגלים את הקיבוצניק החדש העומד על זכויותיו המלאות בפנסיה, בשכר ובעתיד כלכלי מובטח. שוב קם ונבנה לנגד עינינו קיבוץ חדש...שונה כל-כך, אחר כל-כך, לא זה שחונכנו אליו, לא זה שנשאנו אליו עינינו. סולם הערכים עומד על ראשו וכבר איננו עשירים ואיננו מאושרים...

רחל המשוררת אשר בצוק העיתים נאלצה לעזוב את הקבוצה האהובה עליה ולסיים את חייה בבדידות ובדלות בחדרה הקטן בעיר הרחוקה הבינה וביטאה את הקצה השני של סולם הקניינות.

"רק אשר אבד לי, קנייני לעד"

ואם ניוותר בסופו של דבר בקיבוץ אחר, שונה, המעמיד את הקניין האישי בראש הסולם – יִווַתֵר בידינו הזיכרון של מה שהיה ואיננו.

"רק אשר אבד, קנייני לעד"



אבישג