title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת וישלח

פרשת וישלח

פרשתנו פותחת בתיאורו של יעקב אבינו השב לארץ אבותיו לאחר גלות של עשרים שנים בבית לבן. בסיומה של הפרשה מסתבר כי הארץ צרה מלהכיל את רְכוּשָׁם הרָב של יעקב ועשיו מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם, ובאופן מפתיע מעט, עשיו הוא הנוטש את הארץ: 'וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו... וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם.

הסברים שונים ניתנו לעזיבתו של עשיו את הארץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו. יש מחכמינו שראו בכך בחירה רציונלית של עשיו, שידע כי זה אשר יתגורר בארץ עתיד לגלות ולהשתעבד במצרים, והוא העדיף להימנע מכך. יש שהסבירו כי מכירת הבכורה הביאה אותו להכיר בכך כי ארץ ישראל שייכת ליעקב ולבניו ואילו אחרים פירשו שעשיו חמק מן הארץ מפני שהתבייש להתגורר ליד יעקב (יש שביארו שחשש שלא יוכל ליעקב, וחשש מהבושה שתהיה לו בעתיד, ויש מדרשים מהם עולה שהתבייש בגלל ההשוואה בין משפחתו שלו למשפחתו ההגונה של יעקב).

ה'שפת אמת' מזהה בהתרחקותו של עשיו מן הארץ דפוס המאפיין את הרשעים אל מול הצדיקים באשר הם.

הוא עומד על כך שעשיו ישב והתגורר בארץ בתחילה, ולבסוף נטש אותה (ובלשונו של ה'שפת אמת' – 'שמתחלה ישב ולבסוף נתקיים בו הפיזור'). לעומתו, יעקב המהווה אב טיפוס לצדיק, 'תחלתו יסורין וסופו שלוה'. ועל כן הפרשה הבאה תיפתח בהצהרה 'וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן'.

בעקבות המדרש הרואה ב'כינוסו וכינוס בניו' של יעקב את הסיבה להצלתו מיד עשיו, מעמיק ה'שפת אמת' וטוען כי 'הכינוס הוא העדות בין צדיק לרשע'. הרשע מתאפיין בכך שיש לו הרבה 'אלופים' – 'שכל אחד בפני עצמו עומד ואין להם התחברות'. לעומת זאת השבטים הם 'אחדות אחד' (הרמז הוא בגימטריה של 'אחד'= 13, כמניין השבטים כשיוסף כפול – על גביהם).

דברים אלו של האדמו"ר מגור מלמדים אותנו שני מאפיינים חשובים של ההיאחזות בארץ והישיבה בה.

ראשית, עלינו לאחוז במבט התהליכי ולא הרגעי. לעתים נדמה כי עשיו יושב בארץ ואילו יעקב מיטלטל, גולה ומתייסר, אך בסופו של דבר יעקב ובניו ישבו בארץ, ועשיו וצאצאיו 'ילכו אל ארץ' מפניהם.

שנית, עלינו לזכור כי ההתכנסות היא המבחינה בין הצדיק לרשע. הקשר לארץ עובר דרך אחדות השבטים. מצב שבו כל אחד עומד בפני עצמו, בלי חיבור לאחיו הוא המצב העלול חלילה לנתק אותנו גם מהארץ.

נחתום בפסוק מישעיהו המהווה בסיס למדרש שהוזכר לעיל, כשחציו הראשון מתאר את אלופי עשיו, ואילו חציו השני את בני יעקב: וְאֶת כֻּלָּם יִשָּׂא רוּחַ יִקַּח הָבֶל וְהַחוֹסֶה בִי יִנְחַל אֶרֶץ וְיִירַשׁ הַר קָדְשִׁי.


שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי