title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - נולדנו כדי לחיות יחד

נולדנו כדי לחיות יחד - פתחי מסאלחה

פתחי, אדם נמרץ ומלא נוכחות, ודמות מרתקת. ישבנו לשיחה קצרה והתוצאה הריהי לפניכם:

מי אתה פתחי מסלאחה? – שאלתי.

ופתחי פתח במשנה סדורה וכך סיפר:

נולדתי בדבוריה בשנת 1947 והייתי בין הבודדים שלמד בבית ספר בתקופת הצנע – בבית ספר יהודי – כי אבי עליו השלום אמר – "לך, תכיר את האחר".

סיימתי את חוק לימודי בבית ספר תיכון בעפולה בשנת 1965.

רכשתי שם גם שפה גם תרבות וגם מנהגים ואף גם את הדת של האחר. נחשפתי לאחר. עברתי את בחינות הבגרות גם בתנ"ך ואפילו בתלמוד. שיננו בבית הספר פרקים מהתנ"ך- שירת דבורה, משל הכרם ועוד ובתוכם גם אני.

הלימודים בבית הספר היהודי פתחו לי אופקים אחרים ונוספים שהם כמובן שונים מילד ערבי ממוצע ורגיל.

בחיי היומיום עד היום השלמתי מנין שלוש פעמים ואף הנחתי תפילין עשר פעמים- חב"ד מושכים אותי ואני עושה זאת בשמחה – כי האל הוא אחד והנביא הוא אחד (אברהם אבינו).

איך הייתה מגדיר את עצמך?

אני מגדיר את עצמי, אומר פתחי, ערבי, מוסלמי, ישראלי בסדר הזה, למרות שהריבון מסרב לקבל אותי כשווה ודוחק אותי , באמתלה שזו לא מדינת כל תושביה, אלא מדינה יהודית.

אני מנוע מלציית למילות ההמנון ולדגל והריבון לא שומע לזעקותי.

ההמנון והדגל לא מדברים אלי, למרות שאני מרגיש כישראלי גרידא, ואם הריבון היה מקבל אותי כאזרח מלא ושווה זכויות וחובות הייתי מוכן למסור את נפשי למען מדינתי וארצי.

מהי ההכשרה המקצועית והאקדמית שלך? כיצד הגעת להוראת השפה הערבית?

בהכשרתי האקדמית, מספר פתחי, למדתי לתואר והנני מהנדס מכונות ובעל תואר ראשון במדעי ההתנהגות ובוגר בית הספר למנחים.

עסקתי שנתיים כמהנדס מכונות במפעלים בירכא בשנות ה- 70 המוקדמות ואחר-כך כמורה למקצועות המדויקים- פיזיקה ומתמטיקה, כשולשים שנה ומנהל בית הספר בכפר כ- 6 שנים.

ההתנסות הראשונה שלי בכל הקשור להוראת השפה הערבית המדוברת היתה בשנת 1972 בקיבוץ עין-דור. המורה שעבד במוסד החינוכי הזה ברח כי לא יכול היה להתמודד מנטלית מול התלמידים.

בעלי המוסד חיפשו אם כן מורה מחליף ומשום מה, לא ברור לי עד היום למה, הם פנו אלי, זאת למרות שלא היה לי עד אז ניסיון בהוראת השפה הערבית, ובעיקר הערבית המדוברת.

ראיתי בזה אתגר ולקחתי על עצמי את המשימה.

לימדתי אם כך במוסד החינוכי בעין-דור במקביל להיותי מורה ומנהל בכפרי, גם ערבית מדוברת. בחודשי הקיץ בשנים 1978-1980 ניהלתי סמינר ללימוד הערבית בגבעת חביבה לתלמידים לקראת גיוסם לצה"ל. היתה זו תקופת לימוד אינטנסיבית- 45 ימים כל פעם.

משימה זו נמשכה עד יציאתי לגמלאות.

לפני עשר שנים ובמקרה (פעם נוספת) המתנ"ס בכפר תבור נכשל במציאת מורה להוראת השפה הערבית המדוברת והחוג עמד להיות מבוטל. הגיעה אלי רכזת החוגים במתנ"ס בדרך לא דרך.

פנייתה עשתה לי טוב על הלב, מה עוד שאני גמלאי והפעם היתה זו התנסות אתגרית אחרת. השוני באוכלוסיית הלומדים עקב גילם. אז האתגר היתה בהוראת ילדים וכעת בהוראת מבוגרים בעלי דעות פוליטיות מגובשות.

ההתנסות אם כך במתנ"ס בכפר תבור התרחבה וכעת לאורך כל ימות השבוע, בוקר וצהרים הנני מלמד חוגים להוראת השפה הערבית המדוברת בשישה מרכזים- ב"מועדון אביב" אשר בכפר תבור, ב"דורות בגלבוע" שבגן נר, ב"בית גיל-עוז" שבעמק המעיינות, ב"דור לדור" בעפולה ב"מועדון הותיק יהל" בגליל המערבי ובעמוקה שבמטה אשר.

כיצד מתנהלים השיעורים שאתה מנחה?

מספר פתחי ומתאר: אני מנהל את החוגים האלה בהפרדה מכל נושא בעל אופי פוליטי ואיני נוגע בו. זהו כלל ברזל, כלל אצבע, מזה כעשור אצלי.

ההוראה בחוגים אלו יצרה אצלי את הרעיון למפגשים מעורבים בין יהודים וערבים. לקחתי על עצמי כחלק מפעילות שנת הלימוד לארגן מפגשים רב תרבותיים הכוללים אנשים מבוגרים וגמלאים – ערבים ויהודים יחדיו.

המפגש האחרון שהתקיים בבית גיל ועז לאחרונה היה המשכם של מפגשים קודמים שערכנו במרכזים אחרים. ראיתי כיצד מעצמו, כביכול, חיפשו זה את זה, חברים שהכירו במפגשים שקדמו, והשיחות קלחו. זה הרחיב את ליבי.

כל שנה אני משתדל לערוך לפחות שני מפגשים שכאלה – אחד במגזר הערבי ואחד במגזר היהודי.. אני רואה זאת כשליחות הן ההוראה בחוגים והן ארגון והנחיית המפגשים, הפעילויות הללו עוזרות לי לנפש!

אנחנו מאוד קרובים אך מאוד רחוקים ואנחנו איננו מעורבים בקהילה ובחיי היום-יום של האחר. אנו עוסקים בלימודים ובעבודה ולא מכירים את האדם האחר.

הכרת האחר מקילה ומכשירה את הדרך לדו-שיח ולדו-קיום עם האחר.

בפן האישי מסכם פתחי ואומר- אני מרגיש את הצורך אצל הלומדים בחוגים שאני מנחה בלימוד השפה התרבות והמנהגים ולמעשה בניתי את תכני החוג כך שיכילו אלמנטים אחרים ונוספים שיקלו על המפגש עם האחר, נושאים כמו דת, מסורת והרבה משלים.

בגיל שהגעתי אליו אנו רואה את ההתעסקות ביצירת דו-שיח ודו-קיום בין העמים כחובה וכשליחות ואני מצפה שהמעגל הזה יתרחב עוד.

ולסיום אני מזמין את כולכם- הן הלומדים בחוג והן אחרים להצטרף למפגש הבא בתאריך א' ניסן, ה- 28 במרץ שיכלול טיול משותף בעכו ובסיומו נפגש כולנו במתנ"ס בטמרה לערב תרבותי באירוחם של בני טמרה.

ומעבר לכך – אשמח להעביר בהתנדבות מלאה כל מפגש או הרצאה לקהילות נוספות ולשפוך אור על נושא הדו-קיום ולעזור לקיומו ומימושו. הצעות יתקבלו אצלי בשמחה רבה.

שאל – הקשיב - והתרגש

גדי ליאון

מומחה שיקומי