title
title
title
title
title
title
מהעת הזו - לפתח רגישות ואחריות חברתית

שלום רב קוראנו היקרים

השבוע חוינו בחיינו הציבוריים מספר חוויות

ולגבי שתיים מהן מספר מילים קצרות.

התרגשות העלולה להביא לידי גאווה

ומוות שהעניק חיים.

רק חברה המגדלת בתוכה אנשים

אצילים, רגישים ותורמים לכלל שכאלה

תוכל לראות "אור בקצה המנהרה".

להלן שני תיאורים קצרים מהפיסבוק:

כשקיבלתי דרגות סרן בטקס מצטיינים ביום העצמאות, הזמינו את אבא שלי להעניק לי את הדרגות, על במה מפוארת, באירוע מושקע, מול כל היחידה. הוא היה המאושר באדם.

ולפני שירד מהבמה, הוא ניגש למנחה וחטף לה את המיקרופון. בירך בקול, בהתרגשות ובכוונה גדולה את ברכת "שהחיינו", כפי שמקובל ברגעים של שיא.
אבל אז המשיך ואמר אל תוך המיקרופון "שלא תהיה לי גאוותן!". ניגש אלי ונתן לי סטירת לחי אמיתית וכואבת.

ונזכרתי בזה עם כל הקטע של המטוסים החדשים שלנו, שתקועים להם באיטליה. הרבה התרגשות על ההתחדשות וגם שמחה על הסטירה בקטנה שקיבלנו משמים, לצמצם קצת את הגאווה...

שנזכה להיות גאים ומרוגשים בענווה.

שיבי פרומן

(בנו של הרב מנחם פרומן ז"ל)

מצדיע לשירי ניר, אמו אצילת הנפש של עילי ניר ז"ל שהחליטה לתרום את אבריו. יומיים לאחר התאונה המצמררת בה איבדה את בעלה ובנה העניקה שירי חיים לחמישה אנשים והראתה לכולנו מהי ערבות הדדית וגדלות נפש. שירי, נעמה ונדב, אני מחבק אתכם ומתפלל כי תמצא לכם נחמה. יהי זכרם של ד"ר עומרי ניר ובנו עילי ברוך.

זאב בילסקי

שנזכה כולנו להפיץ אור וטוב

שבת שלום

גדי ליאון

העורך