title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת ויצא

פרשת ויצא


יעקב אבינו מגיע לארצם של 'בְנֵי קֶדֶם' פוגש ברחל בת דודו, ולאחר שהוא משקה את צאנה מתארת התורה 'וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ'.

חז"ל עמדו על סיבת הבכי, ובמדרש הציעו פירושים שונים. בין השאר מציע המדרש להבין את בכיו של יעקב כנובע ממצבו הכלכלי הדחוק, או מראייתו הנבואית שרחל לא תיקבר עמו בבוא העת.

פירוש אחר מוצא זיקה בין הנשיקה שנושק יעקב לרחל לבין בכיו הסמוך לה:

רבי תנחומא אמר...

וישק יעקב לרחל שהיתה קרובתו...

למה בכה? שראה אנשים מלחשים אילו לאילו, אמרו מה בא זה לחדש לנו דבר של ערוה,

שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו אומות העולם וגדרו עצמן מן הערוה

הלא תראה שריבה אחת היתה מהלכת עם כמה עדרי צאן ולא נגעו בה,

לכך בכה שחשדוהו בחנם.

המדרש מתאר את החלטתם של אנשי העולם (או אנשי ארצות המזרח, לפי מדרש אחר) שבעקבות המבול החליטו לתקן את דרכיהם והקפידו וגדרו את עצמם מן הערוה. ההוכחה שמביא המדרש היא מעצם הסתובבותה החופשית של הרועה הצעירה והיפה רחל עם עדרי הצאן בינות לרועים, כשאיש אינו מטריד אותה. מבטם פוגש ביעקב הנושק בידידות לקרובת משפחתו, והם חושדים בו שבנשיקה זו יש ערעור על הגדרות הללו, ופריצה של הנורמה החברתית.

יעקב (כך לפי המדרש) לא עונה להם, אבל בהחלט בוכה, בכי על כך שחשדוהו בחינם.

כמה לקחים שונים נוכל ללמוד מתיאור מדרשי זה לעולמנו שלנו.

ראשית, יש לדעת ללמוד מאירועים היסטוריים. אנשי קדם מבינים שמה שאירע לדור המבול צריך ללמד אותם לקח ולא מפטירים כאשתקד. זהו לימוד חשוב – להיות קשוב למה שמתרחש בעולם, להתבונן בגורמים ובתהליכים, ומתוך כך לתקן את דרכינו.

שנית, אנשי קדם מלמדים אותנו את החובה 'לגדור מן הערוה'. על מנת להגיע למצב שרועה צעירה יכולה להסתובב ללא פחד מהטרדה בסביבת רועים אחרים, יש לאמץ גדרות ברורים ובהירים מספיק, כך שישמרו על מי שמסתובב בינות להם – רועים ורועות כאחד.

שלישית, חשדנותם הטועה של אותם אנשים מהווה תמרור אזהרה מפני שיפוט שטחי ובעין רעה של הזולת, ומדריכה אותנו לא למהר ולחשוד חינם.

נשתדל להפנים את המוקדים הללו (לימוד מהמתרחש סביבנו, שמירת נכונה של גדרות בין גברים לנשים, זהירות מ'לדון לכף חובה' מהר מדי) ולהיות לחברה בריאה ושמחה.

שבת שלום, הרב אוֹרי ליפשיץ, רב טירת-צבי