title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - טקס חנוכת מכינת מצפן

מכינת מצפן - מיזם מרגש

לפני כשנה באמצע חודש אוקטובר הצטרפו אלינו לבית גיל עוז

חמישה מתלמידי "כיתות נוה" ש"בגאון הירדן" כחלק מתכנית הכשרתם לחיים מלאים בחברה לאחר שיסיימו את חוק לימודם במערכת החינוך המיוחד.

וכך כתבתי בסיכום המפגש הראשון-

"לקראת שילובם בביתנו, יעל וירוב, מרפאה-בעיסוק ומרכזת המיזם מטעם כיתות נוה" הגיעה לספר לחברי הבית על הספקטרום האוטיסטי ועל התפיסה החינוכית והמקצועית לפיה פועלים בכיתו נוה. היה זה מפגש מרתק ומרגש כאחד לראות איך כל אחד מאיתנו יש בו "אחרות" וללמוד כיצד כל אחד ואחת יכולים ולמעשה צריכים לקבל את ה"אחרות" העצמית וכך יכולים לקבל "אחרות" של הזולת.

שילוב בין-דורי מרגש זה מחל כעת את צעדיו הראשונים בביתנו ואנו שמחים ומתרגשים בו."


בתחילת חודש אוקטובר השנה הגיעה לידנו ההזמנה הבאה:


וכך, בתאריך המיועד הגעתי למפגש המרגש והמפעים, פתיחת "מכינת מצפן". ברחבה המסודרת היו דוכני מכירה פרי ידם של חניכי המכינה, תוצרת הסדנאות השונות, הורים צוות וחניכים נרגשים ומזנון עשיר ומגרה.

התכנסנו לארבע כיתות למפגש לימודי משותף סביב שירו של אמנון שמוש – "שורשים וכנפיים".

העצים מפסידים כל כך הרבה

כשהם תקועים באדמה

ואינם יכולים לרחף ולראות

את היער הגדול שהם חלק ממנו.

הציפורים שעל העץ

שזכו ויש להן כנפיים,

חסרות את האחיזה בקרקע

וקניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה

ובחוסנו של העץ

שבסתר כנפיו הן חוסות.

על כן,

כשאהיה גדול

אני רוצה להיות

אדם

עם שורשים וכנפיים.

והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות שאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב. אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים, גם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים, אם ליבו חפץ בכנפיים? (כתבתי שלושה סימני שאלה, אחר כך מחקתי שניים). השורשים מפסידים כל כך הרבה, כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו. והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ, שבסתר ענפיו הן חוסות. על כן, סיימתי, כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

מתוך הספר: "תמונות מבית הספר העממי"


מעגלי הלימוד והשיח היו מורכבים מחניכי המכינה, אורחים- הורים, מנהלי רשת דרכא, אלו"ט ונציגי המעסיקים של החניכים במסגרות העבודה (בהם עבדכם הנאמן).

סביב הטקסט עלו חלומות וערכים, שאיפות ורצונות מרגשים ומלמדים.

בסיום הלימוד והשיח התכנסו כולם לאודיטוריום החדש של "גאון הירדן" שהיה זה האירוע הראשון שנערך בו מאז שהסתיימה בנייתו לאחרונה.

נמסרו ברכות מרגשות מכל הדוברים והיו קטעי שירה של החניכים.

הטקס הסתיים בחתימתם האישית של חניכה וחניך על כתב האמנה של יסוד המכינה וקבלת שי - תיק ל"מסע" הצפוי.

היה זה אירוע ערוך במקצועיות מרשימה ומרגשת מלמד ופותח תקווה לשילובם המלא של נערים ונערות על הספקטרום האוטיסטי, ולנו בבית גיל עוז, יש חלק במשימה כה מרגשת זו.



כמו שכבר סיפרנו מעל גליונות מ"עת לעט" מידי פעם, החניכים בוחרים כל שבוע בשיר, אליו אנו מאזינים וצופים במילות השיר על גבי המסך, ולאחריו מתקיים שיח פתוח על נושא השיר, הכל בהנחייתם הבלעדית של החניכים עצמם.

חברי הבית משתפים בזכרונות, תובנות ומחשבות והשילוב הבין-דורי הכה מיוחד הזה מניב תוצאות מרגשות, כל שבוע מחדש.

אני מצרף כאן את הברכה המרגשת שנשאה יעל וירוב מרכזת כיתות נווה בטקס


זה החלום - אולב האוגה

זֶה הַחֲלוֹם שֶאָנוּ נוֹצְרִים בְּלִבֵּנוּ בְּלִי לוֹמַר מִלָּה:

שֶׁמַּשֶּׁהוּ מוּפְלָא יִקְרֶה פִּתְאוֹם,

שֶּׁזֶה מוּכְרָח לִקְרוֹת,

שֶׁהַזְּמַן יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,

שֶׁהַלֵּב יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,

שֶׁהַשְּׁעָרִים יִפָּתְחוּ לְפָנֵינוּ,

שֶׁהַסֶּלַע יִפָּתַח לְפָנֵינוּ,

שֶׁמַּעְיָן נִסְתָּר יִפְרֹץ לְעֻמָּתֵנוּ,

שֶׁהַחֲלוֹם עַצְמוֹ יִפָּתַח לְפָנֵינוּ

וְשֶׁבֹּקֶר אֶחָד נְשַׁיֵּט בְּלִי מֵשִׂים לְתוֹךְ

מִפְרָץ קָטָן שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ שֶׁהָיָה שָׁם כָּל הַזְמַן.

זה היה מוכרח לקרות, המפרץ שלנו היה פה כל הזמן, אך נדמה שהיינו צריכים לשייט...

כדי שהסכר ייפתח לפנינו

ונמצא עבורכם שם, והקשר ותכנית כדי להגשים.

כדי ללמוד נושאים שמעסיקים אתכם, להכיר כלים שיסייעו לכם לנווט בעתיד בכוחות עצמכם.

כדי שתוכלו להתנסות במגוון רחב של חוויות כדי שתרגישו מספיק בטוחים ומוכנים לבחור את הדרך המתאימה לכם.

מכינת מצפן.

השם הזה נבחר כדי לסמל את הרעיון, שבמהלך שנותיו במכינה, ימצא כל חניך את המצפן הפנימי שלו ואת הכיוון שמתאים עבורו להמשך.

ניתן למצוא את הדרך כשבודקים מקרוב, עובדים, מתנדבים, מסיירים לומדים לימודי מקצוע ומדברים על זה: מה נכון לי? מה מתאים? מהו המקום הנכון עבורי? וגם- איפה אני צריך עזרה ואיך להשיג אותה.

אני מבקשת לסיים בתפילה- תפילת הדרך, שמתפלל מי שיוצא לדרך חדשה. עם קצת התאמות כמובן... במיוחד בשבילכם:

יהי רצון מלפניך

שתשמור על נערינו ונערותינו, ושתוליכם לשלום ותדריכם לשלום למקומות טובים ומשמעותיים,

למדם לחיות עם הספק , סייע להם לקבל החלטות ולהפעיל את שיקול הדעת שמצביע על הכיוון,

טע בהם את ידיעת הדרך וחזק המצפן בלבבם, ופלס להם דרך בעולמך, דרך של קבלת עצמם וקבלת האחר, דרך של אהבת אדם.

ותשלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם ותתנם לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואיהם ותשמע תמיד קולם המבקש הכוונה או סיוע

כי אל שומע תפילה אתה,

בהצלחה ובאהבה

אמן!



השתתף, התרגש ומשתף

גדי ליאון

מומחה שיקומי