title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים - סיפור הסידור

סיפור הסידור של סבתא אומה

סיפורו המופלא של הסידור של סבתא של אבא שלי, סבתא אומה.

משפחתה של סבתא שלי, סבתא נעמי, גרה שנים רבות בעיר ביירויט שבגרמניה.

בבית הכנסת המרכזי שבעיר נהגו סבתא אומה, האימא של סבתא שלי, ובעלה, סבא רבה אופה, להתפלל.

כנהוג בקהילות גרמניה הסבא נתן לאשתו מתנה, סידור תפילה, ובדפיו הראשונים ציין את הולדת ילדיהם, בת בכורה נעמי ובן צעיר משה. את הסידור החזיקה הסבתא במושב הכיסא שלה בבית הכנסת.

בית כנסת זה עלה באש בליל הבדולח יחד עם כל בתי הכנסת שבגרמניה. הוריה של סבתי, עוד הספיקו לעזוב את גרמניה, בטרם נאסר על היהודים לעזוב, וכך ניצלו מידי הצורר הנאצי.


הסידור לעומת זאת גורלו היה קצת אחר, וזהו סיפורו:

בשנת 1964 החל המשרד הממשלתי בבווריה (Bayeru- Bavaria ), האחראי לארמונות, אגמים וגנים, בשיקום בית הכנסת של העיר ביירויט (Bayreuth), עיר קטנה בה גרה משפחת זילברשמידט שלושה דורות. המשפחה, כמשפחות יהודיות גרמניות רבות ראתה עצמה כחלק מהאומה הגרמנית, והם לא העלו בדעתם כי יום אחד המציאות תטפח על פניהם. אבי המשפחה אברהם (אלברט) זילברשמידט שירת בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה ואף זכה לאות גבורה. למשפחת זילברשמידט נולדה בת בכורה, הסבתא שלי נעמי, שחיה בה עד שנת 1934, עת בחרה לעזוב. 6 שנים לאחר מכן נולד הבן משה (מוש), שעזב גם הוא את גרמניה טרם יהיה מאוחר, ועלה לארץ דרך אנגליה בסוף שנות ה – 30.

בית הכנסת של העיר ביירויט נהרס חלקית בליל הבדולח (ב9- בנובמבר 1938), לילה בו שרפו והרסו הנאצים את רוב בתי הכנסת בגרמניה, וביניהם גם את בית הכנסת של ביירויט. הנאצים לא אפשרו להעלות באש את כל הבניין כי הוא היה צמוד לfestspielhaus-, בית האופרה המפורסם של ריכרד וואגנר, שהיה בנוי חלקית מעץ ופחדו כנראה שגם הוא עלול לעלות באש. בית הכנסת נשרף בחלקו, נהרס, ועמד בחורבנו מליל הבדולח ועד לשנת 1964, כ 25 שנים, עד שהחלו בשיקומו.

בזמן השיקום מצאו בין ערימות הפסולת בקומה השניה, בה הייתה עזרת הנשים, סידור תפילה שהיה פעם מהודר מאוד, עם כריכת עור וקנטים מוזהבים, ותרגום לגרמנית בכתב גותי. הסידור למרות האש, מי הכיבוי, הגשמים והרוחות, וגם שאר התלאות והשנים נמצא במצב סביר. בדפים הראשונים של הסידור לא צוין שמו של בעל או בעלת הסידור אך היו שני רישומים בגרמנית: הראשון: ב-27 בפברואר 1913 נולדה לנו בת ונתנו לה את השם נני והשם נענה נרשם בסידור באותיות עבריות (זאת כמובן סבתא נעמי). השני: ב-12 בדצמבר 1919 כ' כסלו נולד לנו בן ונתנו לו את השם מנפרד משה (וזה כמובן מוש- אח של סבתא נעמי, מוש זילברשמידט, מפקד גוש עציון האחרון שנהרג בהתקפה האחרונה על הגוש בד' אייר תש"ח).

צילום דפיו הראשונים של הסידור

תיבת טקסט:

המאמר בעיתון על שיקום בית הכנסת והסידור

המאמר בעיתון המקומי על שיפוץ בית הכנסת

על שיקומו של בית הכנסת הופיע מאמר במקומון של העיר ביירויט, כולל פירוט הבעיות הכספיות, צילום המבנה וכן צילום של הדפים הראשונים מן הסידור שנמצא בין ההריסות, עם הרישומים של לידתם של שני הילדים הבת נני ואחר כך הבן משה. הכתב מסר עוד שראש העירייה מצא אחרי חקירה שהסידור היה שייך למשפחת אלברט זילברשמידט שגרה פעם בביירויט. הבת נני כנראה גרה היום בישראל והוא יעשה הכל כדי שהסידור יגיע אליה.

מאמר זה נקרא על ידי תושב ביירויט שאחותו הייתה בכיתה משותפת עם סבתא נעמי. הוא זכר שאחותו, גבי שכטר, שלא התגוררה יותר בביירויט הייתה חברת ילדות של בחורה יהודיה בשם נני, ושהמשיכה להתכתב עם סבתא נעמי גם בזמן שלטון היטלר וגם אחרי מלחמת העולם השנייה. הוא שלח לאחותו את המאמר מהמקומון, ושאל אותה האם לא מדובר בחברתה. גבי זיהתה מיד במי מדובר, ויצרה קשר עם ראש העיר ומסרה לו את הכתובת של סבתא. ראש העיר שלח לסבתא שלי נעמי מכתב, ושאל איך להעביר את הסידור לבעליו המקוריים.


המכתב שנשלח לסבתא שלי מגרמניה ומבשר על מציאת הסידור

המכתב מעיריית ביירויט לסבתא נעמי

סבתי הוזמנה לטקס חנוכת בית הכנסת, ולקבלת הסידור, אך בחרה שלא לנסוע. הסידור נשלח בדואר, ונמצא היום אצל סבא שלי, השומר עליו כעל אוד מוצל מאש, וכמוצג משפחתי לזיכרון הדורות.

בעקבות סיפורו של הסידור הזה, נתן אבא שלי סידור תפילה מתנה לאמא שלי. בעמודיו הראשונים כתב בכתב ידו, באותיות דפוס, את שמות כל תשעת אחי ואחיותיי.

ירדן תימור

תשס"ה