title
title
title
title
title
title
משתפים - "ייעוד"


ייעוד - שלומית שניר - 8.11.2016

החסידה, היוצאת מארצה, שמתכסה בכפור,
דרך ארצנו, אל אפריקה, מה היא מבינה?
שעליה לדאות, ולחתור בין זרמי אוויר, מעל לתהומות
ומצוקים, לעוף תמיד קדימה, בעקבות מצפן פנימי.
גופה יציב ודק, בינות מוטת-כנפיה,חלקיק
בתוך ענן, שחור-לבן, של חסידות כמוה.
מפנה מקור אדום אל חוף נכסף, שלא מובטח לה בו דבר.
ימים רבים תנוד, בסתיו - תפקוד אותנו.
הימצאו לה מים מתוקים ושלל דגה?
האם ירדו גשמים, והיא - תתפוס לה תולעים בחכתה?
אחרי שנשמרה מחוט חשמל, ומתשישות הדרך,
תמריא בחורף, שוב, ליבשת אחרת: אל אפריקה.

ואני, כשמאזינה לקול פנימי, חוזרת ויוצאת למסעי.
למצוא את הנתיב המיועד לי, שבו אגשים את ייעודי.
פונה אל ארץ חדשה ולא נודעת, אל החזון שכלל
איננו ודאי, רק שרטוטיו עלו רפים בחלומי.
קשובה למצפוני אני פוסעת, גם אם
אמעד, אחזור ואעמוד על מכוני.
עיתים חלון מואר, הוא דלת מסורגת,
עתים קצף גלים, נדמה למים אדירים.
הארץ רחבה היא, ובה דרכים בשפע, היכן נסתר שבילי שלי?
פשר חיי עלום הוא, אתור ואחפשהו, עד יתגלה וייחשף אלי.