title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת ניצבים ולראש השנה

פרשת ניצבים ולקראת ראש השנה

שבת שלום ושנה טובה לכולכם

מעמד הברית המתואר בפרשת ניצבים פותח בתיאור אלו המשתתפים בו. "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ".

הפירוט הרב, המתחיל בראשי השבטים, ומגיע עד דלת העם- חוטבי העצים ושואבי המים, משקף את הכוליות שבברית, ואת העובדה שבמהות הברית ניצב העם כולו, על כל חלקיו ותתי הקבוצות שבו.

חז"ל במדרש למדו מההצבה המשותפת של הראשים והזקנים עם הטף וחוטבי העצים, ובעיקר מההיגד כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל כי 'כולכם שוין לפני, שנאמר 'כל איש ישראל'. מבחינתו של הקדוש ברוך הוא אין הבדל בין זקן לצעיר, בין יהודי פשוט לבין גדול הדור, בין מנהיג ציבור לבין אישה בשולי החברה.

בכיוון אחר הולך מדרש סמוך, הרואה את הפסוקים הללו כמלמדים ש'כולכם ערבים זה בזה, אפילו צדיק אחד ביניכם, כולכם עומדין בזכותו'. האחד שבזכותו יכול לעמוד כל העם יכול להיות מראשי השבט, מהזקנים, אך הוא יכול להיות גם חוטב עצים ושואב מים, ואפילו גר או ילד קטן. מדרש זה מוסיף להיבט של השוויון לפני המקום את האחריות הציבורית, ואת ההשפעה של כל יחיד, אף אם אינו מ'ראשי העדה', על העם כולו.

לצד היבטים אלו, רש"י מעיר כי עוד לפני הופעת כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, מופיעים בנפרד ובייחוד 'רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם'. הסיבה לכך, לפי רש"י היא חשיבותם – 'החשוב חשוב קודם ואחר כך כל איש ישראל'. הפתיחה בראשי העם מלמדת על חשיבותם, ואולי על אחריותם הגדולה יותר.

רש"ר הירש מדייק עוד מעט, ומוסיף נופך בהבנת מקומו של ראש העם ויחסו לציבור:

ראשיכם שבטיכם. לא "ושבטיכם"

לא השבטים בצד הראשים,

אלא הראשים כוללים ומייצגים את השבטים.

אין ה' נותן דעתו לראשים בעיקר, אלא הוא שם את עיניו על השבטים, גם אחרי שכבר נתמנו להם ראשים.

אם נלך צעד נוסף בעקבות הדברים האלו, הרי שמצטיירת לפנינו תמונת ראשי העם ומנהיגיו על פי פתיחת הפרשה. ראש השבט הראוי הוא זה שאינו מתנשא ורואה את כל בני עמו שווים לו. הוא מבין את אחריותו הגדולה על עמו, אך יודע שלא רק בו תלוי הכל, אלא שכל חבר בקהילה או באומה יכול להשפיע על מצבה.

ומעבר לאלו – הוא מבין שהציבור לא טפל לו, לא מופיע בצדו או אחריו, אלא הוא מייצגו, מחויב לו, ומתמסר ככל יכולתו לעשיית הטוב לשולחיו. אשרי העם שאלו ראשיו, מנהיגיו וזקניו.



שבת שלום ושנה טובה, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי