title
title
title
title
title
title
יוצרים בעוז - שלומית שניר

הדברים האמיתיים - שלומית שניר - 23.9.2016

הדברים האמיתיים, נמצאים, בתוך הדברים.

בעת היובש, נרות החצב,

בתוך הפרח, שורשיי הפרי,

בזוהר הדשא, אגלי הטל,

בינות לענפים, משב הרוח.

בתוך הרצון , ראשית מעשה,

בלב הצדף, אוושת הים,

במצולות הים, ארמונות וחול.

בתוך לאה חבויה רחל,

במעי הדג, שלוח יונה.

מתוך הפחד, צומחת גבורה,

בשמי הלילה, זוהר כוכב,

ביפי הטבע, סודות הבריאה.

באישוניי עיניי, נשקפים פניך,

ואהבתנו פשוטה וגלויה.

בתוך הגלוי, פועם הנסתר.

בתוך עצמי, נמצאת הילדה,

שהייתי

לפני השבר,

תמימה ושלמה.



דודי יהודה ברכה - שלומית שניר - 18.9.2016

אחת המתנות הכי גדולות שזכיתי להן בחיי, היה דודי יהודה, "האח התאום" של אמי. למעשה, היה דודי צעיר מאמי בשנה וחצי ויש להם עוד חמישה אחים צעירים מהם, אך כך, כינתה אותו אמי, שחשה אליו קרבה מיוחדת.

שניהם היו נמוכי קומה וחסונים, בעלי פנים רחבות, יפי תואר, וחריפי שכל. אמי, הייתה בעלת מזג קשה ונטתה להסתכסך בקלות, ונדמה היה, שעננה אפורה ומאיימת, הקיפה אותה. דוד יהודה, היה אדם אופטימי ונוח לבריות. בקרבתו, חשתי בטחון ורוגע. כמו אמי לא הייתה דרכו, מלכתחילה, סוגה בשושנים. אלא שדודי דאג לשתול אותן בשביליו והן פרחו בעבורו, בשלל צבעים וניחוחות.

משניסיתי בילדותי להבין את שורשי משפחת ברכה, משפחתנו מצד אמי, לא הצלחתי לקבל ממנה תמונה סדורה. פרצי רגשותיה, פגעו בהיגיון שבדבריה. הפתרון נמצא, בעת שבתי השנייה כתבה את עבודת השורשים שלה, ובחרה במשפחת אמי. באותו זמן כבר היה דודי מנהל ארכיון המשטרה ב"מטה הארצי", וגר בירושלים. מצוידות בטייפ הקלטה ובדף שאלות, הגענו מהקיבוץ שלנו שבעמק בית שאן, לביתם הנעים של דודתי ודודי. וזכינו להסבר ממצה ומעמיק על המשפחה: ילדותם בחלב שבסוריה, עלייתם והשתלבותם בארץ. במהלך השנים, סייע לי דודי, לשכנע את אמי להיענות לדרישת הרופא באשר לקוצב הלב שלה, ועזר לי רבות לטפל בענייניה.

כשהגיעה אמי לגיל שמונים, החלטתי לערוך לה מסיבת הפתעה. הוחלט על מקום המסיבה, והאחים ובני המשפחה, הסכימו לספר על חוויות שקשורות לאמי, ושלחו לי תמונות לאלבום שהכנתי לרגל האירוע. כולם אישרו את השתתפותם לבד מאמי: היא החליטה שלא תגיע, כי אין לה רצון לצאת מביתה. כאן פניתי לדודי יהודה שנרתם לסייע לי. במאמץ משותף, שכנענו אותה לבוא. המסיבה הצליחה במיוחד. הדובדבן שבקצפת, היה דודי יהודה, שהפליג בשבחה של אמי, ותיאר כיצד נחלצה לעזרתו בילדותם, דבר ששינה את מהלך חייו. הוא ציין שמאז, הוא אסיר תודה לה. האור ששפך על דמותה פוגג את העננה הסמיכה שאפפה אותה, וחשף את היפה והטהור שבאישיותה. דודי היה הפנים הנוספות של אמי והיה לי מעין הורה שלישי.

לפני פחות מחודש, הלך דוד יהודה לעולמו, בן למעלה מתשעים. בצלילות הדעת וללא כאבים. אמי, אבי, ודודי – נפטרו שלושתם בחודש אוגוסט, בשנים שונות. בהלוויה ספדתי לו. כאן התרחש הלא יאומן, קולי השקט בדרך כלל, נשמע חזק וברור: דבריי מילאו את אולם ההספדים שבו התכנסה החמולה הגדולה שלנו, מקיר עד קיר, ובכתה את לכתו. הוקל לי שיכולתי להביע שם את אהבתי לדודי . תם פרק בחיי, ואני מודה ומברכת על זאת שזכיתי לכך.