title
title
title
title
title
title
מהנעשה בגיל עוז - ברכות לשנה החדשה

ברכות לשנה החדשה


בכיתות הציור אנחנו מתחילים את השנה עם רישומים בפחם. המשימה לבנות את הציור על ידי אור וצל. קודם משחירים ביסודיות את הדף, ואז מוחקים כך שהלבן של האור נחשף בתוך השחור - בעצם בוראים את האור מתוך החושך...

אנחנו מאחלים לשנה החדשה (ולא רק) שתמיד נצליח למצוא את האור בתוך החושך.

שנה טובה,

אסיה לשם

בשם תלמידי הציור


שנה טובה

העולם סוער , מזג האוויר העולמי משתנה , כמות האנשים בעולם (הומו ספיאנס) גדלה בשיעורים מדהימים , תוחלת החיים הולכת וגדלה , האושר והעושר בעולם הולך ורב , המדע והמחקר מביאים את האנושות לשיאים שכל הזמן נשברים , התקשורת זמינה ונגישה ומגיעה לכל מקום בזמן אמת ואנו צורכים ממנה בלי סוף וללא הכרה.

השכונה שלנו (המזרח התיכון) משתגעת ובחלק גדול מאוד ממנה , שציפה לאביב , מתבצע למעשה חורף קודר ואלים וקשה ומדכא ובו הרוגים ופצועים לרוב ועדיין לא רואים ניצנים של סוף לכך.

האלימות בעולם , שנובעת ברובה מפנאטיות דתית, שהיא נחלת חלק גדול מהדתות בעולם , מרימה ראש , ועדיין לא נמצאו הדרכים ואו המנהיגים הדתיים שיידעו לשים קץ לאותה אלימות.

בתוך כל התוהו ובוהו הנ"ל, אנחנו בעמק הקטן שלנו נראים כאי של שפיות , של יישוב הדעת , של פיתוח ושגשוג , של כיבוד האדם (ללא הבדל בין דת גזע מין חולי ובריאות) , של עזרה לזולת (מבלי לפגוע בכלל) , של תמיכה בחלש (שמחזקת את החזק) , של אכפתיות מהכלל ושל אהבת הארץ .

כתוב שאם ישראל גן עדן הוא אזי בית שאן פתחו , לדעתי העמק שלנו הוא אחד המקומות הקשים ביותר בארץ, ומי שכתב זאת כנראה לא היה כאן בקיץ, ואם למרות הקושי אנחנו מצליחים להיות אי של שפיות אזי יש תקווה שהשפיות תחזור פעם לשלוט.

ברצוני לאחל לכל הקוראים שנה טובה , שהעמק שלנו ימשיך להציג שפיות , שהמדינה שלנו תלמד מהעמק הקטן שלנו ואז לעולם יהיה מה ללמוד מהמדינה שלנו.

תכלה שנה וקללותיה , תחל שנה וברכותיה

ונאחל בברכה המסורתית : שתהיה השנה הבאה עלינו לטובה , שנה ממוצעת . כלומר יותר טובה מהשנה שנגמרת היום ופחות טובה מהשנה שתבוא אחריה.

איתן יציב

כפר-רופין


ראש השנה זאת תחילתה של שנה חדשה. למדתי היום שבבבלית המלה תשרי משמעותה התחלה. התבוננות בטבע תראה לנו שמדובר בתקופה של התחלות חדשות, של התחדשות. אחרי הקיץ, נטמנים הזרעים, מגיעים הגשמים הראשונים ומניעים את כל הטבע להתחלה חדשה, ללבלוב ששיאו באביב. פעם, כשהיינו יותר חלק מהטבע ופחות מנותקים ממנו, היינו מרגישים את האנרגיה הזאת, האנרגיה של ההתחלה החדשה, של משהו חדש, של שינוי בגוף שלנו. יכול להיות שזה היה מניע אותנו לפעולות אחרות מלבד ההרגלים שלנו (לנקות ולסדר לקראת ראש השנה ( . התחלות חדשות קיימות סביבנו כל הזמן. הכל משתנה כל הזמן וגם אנחנו. מבחינה ביולוגית כל התאים בגוף שלנו משתנים לגמרי כל שבע שנים. אבל, בזמן הזה בשנה יש אנרגיה חזקה של שינוי, של טרנספורמציה.

יום כיפור שמגיע מיד אחר כך הוא הזדמנות מצוינת לשחרר את הישן. לסלוח ולשחרר את כל מה שיש בנו ולנו ואינו משרת אותנו יותר כדי לאפשר לנו לצאת לדרך עם מטען קל יותר ומקום גדול יותר ופתוח יותר לחדש.

סוכות שמגיע מיד אחריו פותח פתח עבורנו ליצירת שינוי. החג מוציא אותנו מקירותיו הבטוחים של הבית אל אי הודאות של החיים בסוכה בחוץ. בתוך הבית, השליטה שלי היא גדולה, אני יכולה לשלוט על מזג האויר, על מי נכנס ויוצא מהבית ובכלל, הבית מונע ממני אינטרקציה ספונטנית עם החוץ. לעומת זאת, בסוכה אני חשופה למצבים המשתנים של הטבע. הסוכה יכולה בקלות לעוף מהרוח וגשם יכול להרטיב אותי. בסוכה איני יכולה לשלוט גם על אינטראקציות מפתיעות הן עם אנשים והן עם בעלי חיים. אני מרגישה וחווה יותר את הטבע סביבי.

הישיבה בסוכה מחייבת אותי לסוג של שחרור שליטה, סוג של התמסרות ללא נודע, דבר שהכרחי כדי להשתנות. כל עוד אני "יודעת" מה נכון ואיך לעשות הסיכוי שלי ללמוד משהו חדש הוא קטן מאוד. לילד קל יותר להשתנות וללמוד מכיוון שהוא פתוח יותר לחדש.

המוח שלנו בנוי לזהות וללמוד תבניות ולקטלג את העולם על פיהן אבל, בניגוד לחיות אחרות יש לנו גם אפשרות גדולה לגמישות. בכל זאת אנחנו הרבה פעמים מוצאים עצמנו נאחזים בישן ולא מוכנים לצעוד לעבר החדש. אנחנו מאמינים שהדברים צריכים להיות כך ולא אחרת. למה? אולי כי כך היה בעבר, כך אני גדלתי. כי אלה הנורמות שנהוגות במקום בו אני חיה. בגלל זה אני נאחזת, פוחדת מלהיות "לא בסדר", פוחדת להפגע, פוחדת להיות או להראות חזקה...ועוד ועוד

החדש שמתדפק על דלתנו יכול להיות מפחיד. הוא יכול להיות קשור למערכת יחסים, עם בן זוג, עם הילדים, עם המשפחה, עם חברה.. ההתחדשות יכולה להיות קשורה לעיסוק שאנחנו עוסקים בו.

כדי ליצור את השינוי אנחנו צריכים לשחרר, לשחרר את השליטה, את הידע שיש לנו על עצמנו או על איך שדברים אמורים להיות. נדרשת מאיתנו בתקופה הזאת התמסרות לחיים – מתוך מקום של לסמוך על החיים, לתת אמון בטבע. להיות כמו המים שקופצים מלמעלה למטה במפל ולא חוששים.

מאחלת לכולנו שנה שבה נתחדש, נעיז ללכת ללא נודע, לגלות הרפתקאות חדשות, לגלות עוד על עצמנו ועל העולם. שנה שבה נהנה ונאהב נצחק ונרקוד עד בלי די.


ולטעימה קלה מהמתרחש במפגשים שלנו לחצו כאן


אפרת ארגמן

מאפשרת ביודנסה