title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים - כתבה מעוררת מחשבות


גוגל, הגיע הזמן שתכיר את מקימת "טיפת חלב"

עשרות נשים, שפועלן לא היה מוכר לציבור הרחב, זכו לערכים בוויקיפדיה בזכות מרצה, שרתמה למשימה את תלמידיה. כעת הסטודנטים יתמקדו בנשים מזרחיות, שנוכחותן ברשת דלה עוד יותר

תחתית הטופס

עופר עופר אדרת – "הארץ" – 30.8.2015

יונת

מעמדן של נשים שעשו היסטוריה עדיין נמצא בשוליים.

פרופ' עדה יונת מקבלת את פרס נובל בכימיה אי־פי

את שמה שלטובה סַנְהֶדְראי, חברת הכנסת הדתייה הראשונה, אולי לא שמעתם מעולם. גם השם רחל מרקובסקי לנדאו, הטייסת הארצישראלית הראשונה, לא שגור בפי כל. ומה באשרלברטה לנדסמן, שהקימה את "טיפת חלב"?ומלכה רופא, שהקימה את תחנת האלחוט החשאית של המוסד לעלייה ב' בבגדד?

כעת, אחרי זמן רב בו שמותיהן של הנשים האלה — ועשרות אחרות — היו נחלתם הבלעדית של בני משפחה, חברים, ואקדמאים, משהו מתחיל להשתנות.

זה קורה בזכות אשה אחת, ההיסטוריונית ד"ר שרון גבע, שרתמה ב–2012 את הסטודנטים שלה ממכללת סמינר הקיבוצים לפרויקט מחקרי ראשון מסוגו ויוצא דופן. בשביל ליהנות מפירותיו לא צריך לטרוח ולפקוד את הספרייה הציבורית הקרובה. מספיק להקיש בגוגל את שמותיהן של 65 הנשים שזכו להיכלל בפרויקט עד כה, כדי לקבל את הערכים החדשים, המלאים והמעודכנים שלהן בוויקיפדיה, האנציקלופדיה המקוונת הגדולה בעולם.

מי שכתב את הערכים האלה הם התלמידות והתלמידים של גבע, שבמקום מבחן או עבודה רגילה, נדרשים בסוף הסמסטר לכתוב ערכים בוויקיפדיה על נשים שעשו היסטוריה. "הרעיון לפרויקט עלה כשהתברר שהנשים שעליהן למדנו בכיתה לא מוכרות מספיק לציבור הרחב ואף נעדרות מחומרי הלימוד במערכת החינוך", אומרת גבע. "חיפוש בגוגל לימד שהנשים האלה נעדרות מהמרחב הווירטואלי. אין להן ערך — תרתי משמע". או אז החליטה גבע לרתום את הסטודנטיות והסטודנטים למטרה פמיניסטית מוצהרת: קידום מעמדן של נשים שעשו היסטוריה, אך עדיין נמצאות בשוליים התודעתיים.


את מטרת הקורס ניסחה גבע בבלוג "אל מדף ספרי ההיסטוריה: בלוג פמיניסטי" שהיא כותבת. "המטרה של הקורס אינה רק ללמוד היסטוריה של החברה בישראל, אלא לחולל בה שינוי, כדי להפוך את העולם שסביבנו להוגן יותר", הצהירה שם. גם השם שניתן לפרויקט — "מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה" — מבטא את האג'נדה שלו, שבבסיסה שיתוף ושוויון. לא לחינם הוא משלב פעלים משני המינים.

התרגיל הפותח בקורס שמעבירה גבע הוא קריאה בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל. בשולי המסמך משתקפת גם השוליות של הנשים בתוכו. "עם 37 החותמים על ההכרזה נמנות רק שתי נשים", אומרת גבע. אחת מהן מוכרת לכל — גולדה מאיר, לימים ראשת הממשלה.

את שמה של השנייה,רחל כהן כגן, מעטים מכירים. לפני שהחל הפרויקט, גם הערך בוויקיפדיה שהוקדש לכהן כגן היה דל. זאת, חרף היותה חברה בכנסת הראשונה מטעם מפלגת הנשים, יו"ר ויצו ישראל ואמו של החוק לשוויון זכויות האשה. "הערך היה לאקוני, על פי המידע המועט שמצוי באתר הכנסת. רחוק מסיפור חיים ומתיעוד פעילות פוליטית, חברתית, פמיניסטית", אומרת גבע. עם תחילת הפרויקט הורחב הערך באופן משמעותי.

את נפקדות נשים מרכזיות בתולדות החברה הישראלית מוויקיפדיה רואה גבע כסימפטום של עניין מוכר: ההיסטוריה נכתבה על ידי המנצחים. במקרה של ישראל היו אלה גברים לבנים ממפלגת מפא"י — שהנהיגה את המדינה במשך עשורים. כדי להחזיר את הנשים למקום הראוי להן ולמנוע את שקיעתן בתהום הנשייה, נדרשים הסטודנטים של גבע לעבוד קשה. הם לא יכולים להסתפק בחיפוש פשוט בגוגל — שבמקרה הזה לא מספק את הסחורה — אלא נדרשים לעשות תחקיר היסטורי מלא, שכולל שימוש במקורות ראשוניים ומשניים.

הם מעיינים בארכיונים, מראיינים קרובים ומכרים של הנשים שהם כותבים עליהן, ומנגישים פיסות מידע מספרים ומעיתונים ישנים, המשולבות כמקורות בתוך הערכים החדשים בוויקיפדיה. לעתים הם גם מפעילים אנשים אחרים כדי לסייע בכתיבת הערך. אחת הסטודנטיות בקורס של גבע היא נגה דקל, בת 26 מירושלים. בשנה שעברה היא נעזרה בסבתה, רבקה דקלו, כדי לכתוב יחד את הערך עלמָתִי רוּבֶּנוֹבָה, פרטיזנית יהודייה ופעילה קומוניסטית, שנרצחה על ידי המשטרה הבולגרית במלחמת העולם השנייה. "סבתא שלי בת 88", סיפרה ל"הארץ". "היא תרגמה לי את כל החומר מבולגרית".

בסופיה, בירת בולגריה, קרוי רחוב על שמה של רובנובה. גם גן ילדים בולגרי נושא את שמה. אבל בארץ היא נותרה אלמונית. לאחרונה, בזכות הערך החדש, היא קיבלה את ההכרה שהיתה ראויה לה גם בשפה העברית. כעת, מי שיחפש את שמה בגוגל יוכל לקרוא בהרחבה על תולדות חייה.


ד"ר שרון גבע צילום: צביקה גולדשטיין


לעתים, האלמוניות שנכפתה על הנשים שעשו היסטוריה כה גדולה, שהיא מקשה על מאמצי ההחייאה שלהן. כך, חלק מהוויקיפדים (העורכים והכותבים של ויקיפדיה) לא ראו בעין יפה את הכנסת הערך שלגולדה מילוסלבסקי, ממייסדות נס ציונה. העובדה שהיתה דמות מרכזית בחיי המושבה, שהוקמה בעלייה הראשונה, והעובדה שהרצל החליט לפקוד את צריפה הדל בביקורו בארץ ב-1898 — לא עשו רושם על הוויקיפדים, שלא הזדרזו לאשר את הערך עליה. מבחינתם, כך נראה, ההכרה הממסדית הרשמית חשובה יותר מהתחקיר שעשתה הסטודנטית רוני מנט, שגדלה בנס ציונה וביקשה להנציח את זכרה של בת העיר.

בשנה האקדמית הקרובה יורחב הפרויקט וישתתפו בו גם סטודנטים של גבע מאוניברסיטת תל אביב. אלה יידרשו, בין היתר, לשים דגש מיוחד על נשים מזרחיות,שהנוכחות שלהן ברשת פחותהגם מזו של נשים אשכנזיות. "זה ממכר, כי יש בזה שירות אמיתי לציבור", אומרת גבע. "הרי מה הערך של דיונים אקדמיים וחשיפת סיפורים — חשובים ונפלאים ככל שיהיו — אם הם לא מגיעים בסוף לבת שלי, שעולה לכיתה ח', ולמורה שלה".