title
title
title
title
title
title
משב רוח - לא כל אחד יאהב ובכל זאת

לא כל אחד יאהב...

ובכל זאת

אחר התלבטות ולמרות העובדה הברורה שאין זה ספר לטעמו של כל קורא, בכל זאת – בתקוה – המלצה קטנה.

יונס יונָסוֹן זיכה אותנו בחוויותיו של הזקן בן המאה שקפץ מהחלון ובספר הנוכחי הוא לוקח אותנו למסע חובק עולם בעקבותיה של ה"אנאלפבתית שידעה לספור".

המשפט הראשון בספר כבר מעורר פליאה וסקרנות

"שפר גורלם של מפני המחראות בשכונת העוני הגדולה ביותר של דרום אפריקה, שהרי הייתה להם עבודה וגם קורת גג...סטטיסטית, לעומת זאת, לא היה להם שום עתיד..."

הנערה הקטנה נמבקו מייאקי, נערה שחורה מחוננת ורבת תושיה עושה דרכה כנגד כל הסיכויים.

"בד בבד עם התבגרותה, נמבקו הצליחה לרוקן כמויות גדולות והולכות של חביות (עיין לעיל) ביום אחד, והכסף הספיק ליותר מטינר אחד. וכך, אמא שלה יכלה להשלים את כמויות האלכוהול..."

"אבל הילדה שראתה שאי אפשר להמשיך ככה אמרה לאמא שלה שעליה לבחור – או שתפסיק או שתמות. האמא הנהנה והבינה".

וכך אנו – עוברים עם נמבקו הפקחית להפליא, גאונית בהתמצאות בהבנה, בתחבולות ובלימוד שפות.

היא לומדת לקרוא, היא נוסעת, היא נאסרת, היא מתחבלת ומתחמנת, לומדת, לומדת ולומדת. מנווטת בחוכמה את חייה החל בלימוד קריאת ספר וכלה בדיפלומטיה מתוחכמת תוך כדי שהיא מובילה באמתחתה יהלומים ו...פצצת אטום.

קצר המצע מהשתרע ולכן לא אפרט יותר.

אין גבול לדמיון המשתולל בין דפי הספר אך הסגנון מקסים. דמותה של נמבקו מקסימה עוד יותר והספר מהווה שיר הלל לתבונה האנושית מחד, אך מאידך מצליף בביקורת שנונה בכל ענפי ההנהגה והשלטון. דיפלומטים, ראשי ממשלה, שגרירים ומלכים. ובין כל אלה עם כל הכשלונות והנפילות שוב ושוב קמה נמבקו ומתמודדת

מול גורלה.

"ובכן במאה העשרים ואחת הכל קורה במהירות מסחררת ממש: מכוניות, מטוסים, אינטרנט הכל!! אנשים זקוקים למשהו יציב, קבוע ובטוח..."

בתוך כל אלה לא נעדר גם מקומה של ישראל וסוכני הבטחון שלה הזוכים לקיתון של צוננים.

ואסיים במשפט אחד מתוך הספר:

"אם, למרות הכל, אלוקים קיים, כי אז ככל הנראה יש לו חוש הומור..."

אכן כן. קראו- בתקוה, להנאתכם.