title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת שופטים

פרשת שופטים

אחת מהמצוות המוטלות על המלך היא לכתוב לו 'אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר... וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו'.

תכלית כתיבת התורה על ספר, והיותה עם המלך כל ימי חייו היא לימוד התורה ושמירת המצוות, אבל בעיקר 'לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו'.

דווקא המלך מועד מתוקף תפקידו ומעמדו ליפול ברשת הגאווה, לרומם את לבבו מאחיו, ולזלזל באנשים הפשוטים והנמוכים ממנו למראית עין. כך כותב בעל ה'כתב והקבלה':

אבל מן הענוה המשובחת הכתוב מדבר

כי אחיו כולל כל ישראל, כורמים ויוגבים ודלת עם הארץ

שלא יהיה לבבו רם מהם

אלא יחשוב כל אחד כמהו לחמול עליו ולהטיב עמו.

הקריאה בתורה והשמירה על המצוות מזכירה תדיר למלך את מקומו בעולם, את היותו מצווה בדיוק כמו כל יהודי אחר במצוות התורה, ואת הנואלות של הגאווה שמתלבש בה האדם, שהרי, כפי שכותב הרמב"ן: 'הגאוה מדה מגונה ונמאסת אצל האלוהים אפילו במלך, כי לה' לבדו הגדולה והרוממות, ולו לבדו התהלה ובו יתהלל האדם'.

רבי פנחס מקוריץ שהיה מראשוני החסידות ויום פטירתו חל השבוע לפני 225 שנים, טען שהאיסור ש'ירוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו' נכון לא רק במערכת היחסים שבין המלך לדלת עם הארץ, אלא גם בין הצדיק והרשע. לעתים, דווקא הקרבה אל התורה עלולה להביא את האדם לא לענווה, אלא לתחושה שהוא 'יושב בארמון' בעוד חברו הרשע 'שוכן בצריף רעוע', אך מצד האמת, מעלת הארמונות אינה גדולה ממעלת הצריף, ושמחת הקב"ה יכולה להיות בזה כמו בזה:

יחסו של השם אל הרשעים יש להמשילו לשר אחד

שמלבד ארמונותיו הנהדרים יש לו גם בתים קטנים חבויים ביערות ובכפרים

שהוא שוהה שם לפרקים כשהוא יוצא לצוד

מעלת הארמונות אינה גדולה יותר ממעל הבקתות האלו.

אף הצדיק, כל כמה שגדול ערכו אין הוא יכול לפעול מה שהרשע פועל

כשהוא מתפלל או עושה משהו לכבוד השם, והשם שמח בו

לכן אל יתגאה הצדיק על הרשע.

ימי אלול שאנו בעיצומם, ימי התשובה והסליחה, מלמדים את כולנו להיות כמלכים שהתורה מלווה אותם תדיר, מזכירה להם את גדלותו של הקב"ה, ומפוררת את הגאווה שיש לאדם, אפילו זו הנובעת מלימוד התורה וקיום המצוות עצמם.

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי