title
title
title
title
title
title
משב ברוח - שירים רוסיים בבית חולים

בע"ה ח"י מנחם אב תשע"ו

שירים רוסיים בבית חולים

זכיתי, בנסיבות לא צפויות להתאשפז... כיוון שהרגשתי לא רע יכולתי להתרשם מהמרקם האנושי המעניין שהקיף אותי. מימיני קיבלה את פני בפנים זעופות למדי, יוצאת אוקראינה, דשנה בהירת שער מתולתל, צמודה למכשיר המשוכלל שהוא מיזוג של מחשב, טלפון, ושאר אביזרים... חיש מהר יידעה אותי כי לא כדאי לפתוח חלון, כי יכנסו היתושים, וכן ביקשה לכבות את האורות הגדולים ( כי יש מנורה אישית ליד המיטה. שלי לא פעלה, אך זה לא חשוב) כמו כן ביקשה שקט יחסי,.. השתקעה בתקשורת האישית ונעלה פניה בפני... עייפה מטרדות חדר המיון, עצמתי עיני. לקרוא ללא אור, אי אפשר, והתמכרתי למנוחה.

איבדתי תחושת הזמן, כראוי לבית חולים. שם השעון עובד על פי ביקורי הרופאים וכמובן הארוחות... כשפקחתי את עיני, היה זה למשמע שיחה קולחת בשפה הרוסית... כולנו כבר מלומדים בצליליה.. הם צלצלו בבית החולים בפי הרופאים, האחיות, עובדות הניקיון, וכמובן גם כפי שנוכחתי, בפי חלק מהחולים. מיותר לספר כי שמעתי גם עברית, מעט. ואל ייפקד מקומה של הערבית שאף היא קנתה שביתה בחדר. היו חמש מיטות, כך שהיה מקום לכל הואריאציות.

אחד המרכיבים המוסיפים עניין הוא החלפת האוכלוסין. אם תשהה שלושה ימים בחדר של חמש מיטות, יש להניח שתזכה לפגוש כחמישה עשר איש, פחות או יותר. כך משפקחתי את עיני גיליתי כי שכנתנו החדשה אף היא יוצאת חבר העמים, ישישה מופלגת, קמוטה וחרוצה, דקיקה כעלה נידף, ושופעת כמעין אנרגיות מפכה, זורם צוהל ומדבר. והינה לא הכרתי את שכנתי האוקראינית מלאה בשמחת חיים חילקה עם שכנתה בקולי קולות את זוטות חייה , מספר ילדיה, עיסוקם, מקום מגוריהם וכו' וכו' וכו'. ואני נמלאתי סקרנות לדעת פרטי הסיפורים והקשישה קפצה על רגליה הדקיקות וקרבה אל האייפוד, לראות את הקולות ולשמוע על התמונות... שהרי צאצאיה של אותה בלונדית שמחה וחייכנית, (עכשיו) מוזיקליים ואחת אף מזמרת סולו בתזמורת סימפונית והרי התמונות...

אחר הצהריים השמש נטתה לערוב. שלושתנו לא זכינו באותה שעת ערביים לביקורים, אחינו בני ישמעאל יצאו לסעוד את ליבם בחדר האוכל. אינני יודעת איך וכיצד הגיעו השתיים אל המנגינות והשירים שבקעו מתוך המכשיר. והרי אלה אותם השירים הידועים לנו מימי תנועת הנוער. הופיע שם קטיושקה שיצא לשוח, ונטשה וקטינקה ודהרו שם הסוסים ועליהם רוכבים הקוזאקים... והן מזמרות ברוסית , ואני משלבת קולי איתן בעברית נלהבת. אבל המנגינה, לעולם נשארת. ושלום ואחוה ואהבה ורעות לצלילי השירים הרוסיים בין כתלי המחלקה הפנימית של בית החולים. מכל שעבר עלי נשארו בליבי אותם הניגונים ושמחת הלבב המשולבת שצליליה מלווים אותי גם עתה.



אבישג