title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים - "חברה למסע"

כחלק מההכנה ליציאה למסע לפולין התבקשו חברי המשלחת לרכוש "חבר או חברה למסע", ניצול שואה עימו "יצאו" למסע. עבודת ראיון וחקירה אודות הניצול ותמונתו ובעיקר- החוויה של ההיכרות עימו ועם סיפור חייו – הופכים אותו או אותה להיות "חברים למסע".

והפעם נביא את שכתב טל יוחנן, מטירת-צבי:

חברה למסע – חוה שמעון

חוה נולדה בשנת 1933 בפטרושן, טרנסילבניה, להוריה: יעקב-נפתלי נוסן וחנה-זיסל לבית יזרעאל. אחות לישראל-אהרון, חיים-יצחק (חמיציק), יוסף -מאיר, ינטה ומלכה.

חוה מתארת את משפחתה כמשפחה דתית מאוד וחסידית וכך גם כל קהילת יהודי פטרשון.

אביה של חווה נפטר כאשר הייתה בת שנתיים כתוצאה מהרעלה ובשנים אחר כך תפקדה אמה כאם חד-הורית.

מכיוון שמשפחתה של חוה התגוררה בפטרושן (דרום טרנסילבניה), לא בוצעו שילוחים ולא בוצעה השמדה של הקהילה היהודית שם מכיוון שהשמדה זו תוכננה לשנת 1942. אך נדחתה לאחר תבוסת הגרמנים והרומנים בקרב סטלינגרד, אף על פי זאת, משפחתה וקהילתה של חוה עברו גירושים, השפלות ורדיפה במהלך כל תקופת המלחמה.

בשנת 1940 עם הגיעם של נאצים לרומניה (חווה כבר בת 7), מתארת חוה את האנטישמיות מנקודת מבטה, כאשר גרשו אותה ביחד עם כל היהודים מבית הספר הממלכתי בו למדה לעיני כל שאר התלמידים. מקרה נוסף, אשר היא מספרת לי, הוא מפגש שלה עם הבן של השכנים, אשר איתו שיחקה בתור ילדה לפני המלחמה, אך כעת אותו בן אינו זוכר לה חסד נעורים ומתנהג אליה בגסות רוח בדורשו לראות את אביה, אשר נרדף עקב היותו יהודי.

בשנת 1941 מגורשת כל הקהילה היהודית וגם משפחתה של חוה אל מקום בשם נלץ, חוה מתארת את המקום הזה כמעין אחוזה בעלת כ-100 חדרים, אשר בה אילצו את כל יהודי פטרושן להתגורר כאשר המגורים נעשו על ידי ציפוף כמה וכמה משפחות בחדר אחד, בעיקר נחקק בזכרונה של חוה העובדה המפתיעה שכל אותה תקופה ב-נלץ לא היו לה לימודים סדירים, לא בית ספר ולא שיעורים, חוץ מזה מספרת חוה גם על הבעיות אשר נוצרו כתוצאה ממגורים בחדר אחד של כמה משפחות, שמירה על צנעת הפרט וכו'.

שנתיים אחר כך בשנת 1943 הועברה הקהילה להתגורר בהצג, שם נאלצו היהודים למצוא מקומות עבודה חדשים על מנת להתפרנס ואחיה של חוה (חיים יצחק) הצליח להתפרנס בתור סנדלר ובכך התפרנסה המשפחה. זיכרון מיוחד של חוה מאחיה הוא מקרה שקרה בשעת לילה מאוחרת כאשר היא ישנה בחדרה, שהיה גם סדנת עבודתו של אחיה הסנדלר, ובאמצע הלילה ביקש ממנה אחיה שתביא לו כוס מים, חוה העייפה סירבה לעשות זאת, ולדבריה עד היום היא מתחרטת על כך שלא החזירה לו טובה על כל העזרה שהעניק לה ולשאר האחים. שנה נוספת אחר כך ב- 1944 הועברה שוב כל הקהילה להתגורר בין כפריים מקומיים.


באוגוסט 1944 נהרג חיים יצחק – אחיה של חוה על סיפון ספינת המעפילים 'מפקורה', אונייה זו יצאה מרומניה לכיוון טורקיה במטרה להגיע בסופו של דבר לארץ ישראל אך טבעה כתוצאה מירי פגזים של צוללת גרמנית אשר ארבה לה, מתוך כ- 300 נוסעים ניצלו רק חמישה.


בשנת 1945 אחיה הגדול של חוה (ישראל-אהרון) שהיה כבר נשוי והתגורר במקום אחר אסף את חווה אל ביתו בניסיון לעזור לאמם ולהוריד את העול של גידולה, חוה, אשר הייתה קטנה מדי על מנת להבין זאת, התרעמה על המעבר ועוד יותר כעסה כאשר חזרה למשפחתה וראתה שאמה נישאה בשנית לגבר מהקהילה, אשר אותו הכירה.

עם סיום המלחמה חזרה כל הקהילה לפטרושן וחוה איתם, אך שנתיים אחר כך בשנת 1947 החליטה חוה שהיא עולה לארץ עם עליית בני עקיבא (חוה רק בת 14), חנה אמה כעסה על כך וטענה שזה צעד טיפשי לעבור לגור בארץ ישראל, כאשר עדיין לא ברור האם תוקם מדינה, כיצד ומה יהיה המחיר לכך, אף על פי זאת עלתה חוה באניית המעפילים "פאן יורק" (ובשמה העברי: "קיבוץ גלויות") וזו שטה בצמוד לאוניית מעפילים נוספת בשם פאן קרסנט (ובשמה העברי: "עצמאות"), ביחד שתי אוניות אלו הכילו 15,000 מעפילים, רובם המכריע, כמו חוה עצמה הגיעו מרומניה.


על סיפון ה"פאן יורק" פוגשת חוה בבחור, אשר זיהתה אותו כשותף לפעילותו של אחיה יוסף-מאיר בבני עקיבא. היא שאלה את אותו בחור האם במקרה הוא יודע מה מצבו של יוסף, אחיה, וזה לקח אותה אל יוסף עצמו, אשר במקרה היה גם הוא ב"פאן יורק" וכך ללא תכנון עלו חוה ויוסף אחיה לארץ על אותה אונייה.

לאחר הפלגה ממושכת על הים השחור, בהיכנסם של האוניות לים התיכון הן פגשו במשחתות בריטיות ובהוראת בן גוריון ומחשש לחיי האדם אשר עלולים להיפגע כתוצאה מכמות האנשים העצומה אשר הייתה על האוניות הוחלט להיכנע ללא מאבק והאוניות כוונו מחדש לקפריסין. לאחר שנה וחצי בשנת 1948 חוה ואחיה שוחררו ועלו לארץ.

חוה נקלטה בפנימייה "עלייה" בפתח תקווה, בהיותה בת 16 הצטרפה עם גרעין - "בני עקיבא" לקבוצת יבנה. בשנת 1951 התגייסה לצה"ל ושרתה בנח"ל.

הגיעה שנת 1957 בה נישאה לצבי שעלה עם הוריו כבר ב- 1935 והזוג הטרי התגורר ביחד עם הוריו של צבי ברחובות, עם הולדת ילדם הראשון עברו למושב עשרת.

כיום חווה וצבי מתגוררים בטירת צבי ב"עטרת צבי" ולהם 2 בנים ובת: אלדד ריבה וקובי, 7 נכדים ו- 13 נינים.



טל יוחנן

טירת-צבי