title
title
title
title
title
title
מטעמים מפרשת השבוע - לפרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן – "שבת נחמו"

השבת, שבת 'נחמו', מזמנת לנו קריאה חוזרת בפסוקי פרשת ואתחנן שקראנו אך לפני כמה ימים, בתשעה באב. הפסוקים הקשים מתארים את מה שעלול לקרות לבני ישראל בדורות הבאים: 'כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלוֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ'.

קריאת פסוקים אלו בתשעה באב מלמדת כי אכן נולדו בנים ובני בנים, ואכן הם עשו פסלים ותמונות, ואף עשו 'הרע בעיני ה''. החזרה על הפסוקים בפרשת 'ואתחנן', כשמנגינת הנחמה של ישעיהו הנביא באוזנינו, מאפשרת לראות אותם לא רק כאיום, אלא גם כהצעה לתיקון ולעבודת המידות שלנו היום.

המילה היחידאית 'וְנוֹשַׁנְתֶּם' קשורה כמובן לשורש י.ש.ן.; עשיית הפסל והרע בעיני ה' מקורם בהתיישנות בארץ, ב'נושנות' בה. החזקוני באר כי 'תהיו נואשים ותאמרו כבר נתיישבנו בה ולא נפסיד עוד'. ההתיישנות מביאה להתייאשות – במובן של היעדר כוחות ותשוקה, מעין ודאות ואחיזה בקיים, וממילא חוסר במאמץ ובעמל.

בצורה חריפה יותר כותב הרש"ר הירש על ההנגדה בין ההתיישנות לבין להיות 'בן שנה':

'על העם להיות תמיד בבחינת "בן שנה" ולשמור על נעוריו מול פני ה'. ואין לך דבר שהתורה חוששת לו יותר מהבחינה של "ונושנתם בארץ" (דברים ד, כה). אל לו לציבור להיות "זקן" ביחסו אל ה'; אלא תפקיד חיינו יחדש בלבנו כל יום רעננות והתלהבות חדשה... אל יתיימרו שהם "זקנים ורגילים"... שנים רבות של לימוד התורה וקיומה הפכו אותה למצות אנשים מלומדה; ושיגרת ההרגל קרובה להביא לידי יהירות; שוב אין האדם שוקל כל צעד בחייו; שוב אין הוא מרענן ומחדש את תלמודו כדי לָמוד את מעשיו באמת - מידה נכונה'.

אם כך, הרי שאין הכרח שנישן, נתיישן ונתייאש בעבודת ה' שלנו. השאלה איננה תלוית גיל או מספר דורות בארץ, אלא היא קשורה להתרעננות, להתחדשות, לחיפוש אחרי התלהבות חדשה.

הנחמה של שבת 'נחמו', יחד עם החנינה והחן של פרשת 'ואתחנן' ימצאו מקום רק כאשר לא נהיה בבחינת 'וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ', שהרי מכאן קצרה הדרך ל'וְהִשְׁחַתֶּם'. ויפים הדברים לאמצע חודש אב, כשניחוחות אלול כבר מבצבצים באופק, והרהורי חידוש השנה כבר מוצאים מקום בלב. אפשר לבחון (כל אחד ואחת בלבב פנימה, או לנסות ולשוחח על כך בשולחן השבת המשפחתי): היכן אני 'נושן'? והיכן 'בן שנה'? מה המקומות בהם אני רענן? וכיצד להעצים את המקומות המתלהבים, ולא ליפול לייאוש, לשאננות, ליהירות ולהרגל?



שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רבה של טירת-צבי