title
title
title
title
title
title
לאסוף את השברים - סיפורה של גלויה

לקראת תשעה באב, לזכרון החורבן העצום של הדור הקודם ובתפילה לבניין ומזור לדורנו


מאז פטירתו של אבא לפני מספר חודשים הולכים ועולים מעיזבונם של הורי מסמכים ותעודות מרתקים ומרגשים. בין כל אלה מצאתי גלויה ובה פיסת חיים של עולם שלם שנעלם
.




לסבי ע"ה, יעקב מאיר שמש, היו שלש אחיות. שתיים מהן היגרו לאמריקה בעשור השני של המאה ה-20 וסבא עצמו עלה ארצה בשנת 1924. בגרודנה שבפולין נשארה האחות הצעירה, ציפה (ציפורה) לוין, בעלה דוד, בנה חיים ושלש בנותיהם הצעירות, רחל חסיה וביילה.
בנה הבכור של ציפה, בן ציון, עלה ארצה בשנת 1933, השתתף בעליה לחניתה והיה חבר חניתה. בן ציון נהרג בספק תאונת דרכים ספק פיגוע ע"י משאית צבאית בריטית במאי 1943.
בנה השני, איסר, עלה ארצה בשנת 1936 למד ב'מקוה ישראל', שירת לימים בפלמ"ח, היה חבר קיבוץ "גבעות זייד" עד פירוקו בשנות החמישים ומאז חיו הוא ורעייתו לולה במכמורת והיו לנו כדודים ממש.
באחת מתיקיות המסמכים מצאתי גלויה ששלח הבן השלישי, חיים לוין לדודו, סבא יעקב מאיר, בחודש מרץ שנת 40. הגלויה נשלחה מוילנה בירת ליטא, מסתבר כי חיים למד באותם ימים בישיבה בוילנה והימים ימים קצרים של שלטון עצמאי ליטאי (בחסות סובייטית) ועוד טרם הכיבוש הגרמני שהחל לאחר מבצע ברברוסה ביוני 41.
חיים, באותם ימים כבן 16 מספר כי נמצא בישיבה ומתקשה לשמור על קשר עם הוריו (שנמצאים בגרודנה). הוא מאחל בגלויה ברכות לאבא (דויד'ל) לרגל בר המצווה שלו וכותב "חבל לי מאד שאין לי האפשרות לשלח לך דוד'ל מתנה יפה. אבל יש לך חוב אצלי" הוא דורש גם בשלומה של סבתו (סבתא חיה ריישה, אמו של סבי אשר העלה את הוריו ארצה בסוף ימיהם). הגלויה כתובה כולה בעברית רהוטה מלבד משפט אחד ביידיש ובו הוא מציין כי ניתן לשלוח לו מכתבים לכתובת הרשומה בגב הגלויה.
בין השאר כותב חיים "מצבי לא שונה, אני לומד בישיבה ומקוה שאוכל לנסוע אליכם…" "אני חותם את מכתבי, אין לי יותר מה לכתוב לכם. רק בקשה אחת יש לי אליכם כתבו אלי בכל שבוע. כי זאת נחמתי היחידה כאן בגלותי".




שנתיים לאחר כתיבתו של מכתב זה, כבר לא היו חיים, הוריו ושלש אחיותיו בין החיים, הם נרצחו כולם ע"י הנאצים בגרודנה בשנת 1942.
בשנת 1956 כתב סבי יעקב מאיר דף עדות של "יד ושם" על חיים, כמו גם על הוריו ואחיותיו.



והנה בין שאר הניירות מצאתי דף בכתב ידו של אבא, דוד שמש ע"ה, ובו קינה שכתב על השואה. ע"פ הניירות שביניהם נמצא דף זה, כתב אבא את הדברים בעת שהיה מורה צעיר ופעיל ב"בני עקיבא" בשנים 46-47.

אליך אלקי אשוע

אליך אלקי אשוע
מלפניך אפיל תחינתי
מלב מורתח וקרוע
מרב שרעפי בקרבי.

עששה עיני מדמע
כבה מאור עיני
כי הזלתי נחלי דמע
על הרג אלפי אחי.

אליך כפים אפרשה
אשא ידי אל-על
כי באו דמים עד נפש,
דמי איש אשה ועולל.

קם האכזר על עמיך
טובח, מאבד ומשמיד,
מכרית מתחת שמיך
בנים אתך באו בברית.

השקף ממעון קדשיך
הבט משמים וראה,
במר נפשם זועקים בניך
ולשועתם אין שועה.

היינו לעג וקלס
לטבח הובלנו כשה
אויה אלקים הושיע,
עמך מכליה פדה!




יהיו הדברים לעד ולזכרון למשפחת לוין- ציפה ודוד, בן ציון, חיים, רחל, חסיה וביילה. ודודינו האהובים איסר ולולה.

מאיר שמש