title
title
title
title
title
title
משתפים - אבא



"אבא, קראתי שיש מנהג שהסנדק לא ישן בלילה שלפני הברית, מתפלל לשלומו ולהצלחתו של הרך.

וגם, אני מבקשת שלא תשכח לטבול לפני שאתה מגיע"

אלה היו המילים של הבת שלי, אמש, קרוב לחצות.
והמוזר הוא שלא הצלחתי לישון בלילה.

לקראת בוקר מצאתי את עצמי על חוף הים. גלים גבוהים ואפרוריות קודרת קבלו את פני. צבעים שמזמינים אותך להרהר, לחשוב, לרצות לכוון. כך, כשכל גופי בינות לגלים המלוחים מצאתי עצמי ממלמל תפילה אישית: "שיהיו חייו מלאים באור. שעינו תהיה עין טובה, שרגליו יהלכו בדרך ישרה, שעוז וענווה ישמשו בו בערבוביה" חזרתי על המילים בצירוף המילים המקובלות: "לתורה, לחופה, למעשים טובים".

מה מלוח יותר?! דמעות של סבא או מי הים התיכון, לעולם לא אדע. אבל מצאתי עצמי בוכה, " מקולות מים רבים, אדירים משברי ים'.

את הברית הם בחרו לקיים ביער. 'עוז וגאו"ן' נקראת השמורה. גאון זה על שמם גלעד, אייל ונפתלי, שלושת הנערים שנרצחו.
הנוף הקסום המשלב עצים שראו הרבה עם פרחי בר ומתקני עץ, קדמו את פני הבאים.

להיות סבא.
זה להבין שהשושלת נמשכת.
שהמקל במרוץ השליחים עובר עוד דור
להיות סבא
זה להתרגש מהעובדה
שאני זוכה למה שסבא וסבתא לא זכו
הם, 'בוגרי' השואה הארוכה לא ידעו
שאפשר להיות בן חמישים ואחת, סבא לשישה נכדים.
האם זה לא סימן לפריחת הדורות?! לצמיחה?! למה שהעם היהודי לא זכה לו הרבה מאוד שנים?!

להיות סבא
זה לחנך באמצעות סיפורים
להעיר בעזרת משלים
לנזוף רק בליטופים.

להיות סבא
זה לקנות מתנה; לגעת בנשמה, לגלות סוג אחר של אהבה.

ואז... מגיע רגע הברית.
מניחים על הברכיים את התינוק.

ושמחים ובוכים ושמחים.

ונקרא שמו בישראל 'נווה'.

שיהיה נווה מדבר בימים של צמא למים של משמעות.
שיהיה נווה של אור וטוב.

שי פירון

מתוך הפייסבוק