title
title
title
title
title
title
משב רוח - בין יורם טהר-לב לישעיהו ליבוביץ

בין יורם טהר-לב לישעיהו ליבוביץ

שנים רבות נהגתי לקחת איתי לבית הכנסת כהעשרה לקריאת התורה את ספרו הקטן של ליבוביץ "הערות לפרשת השבוע".

ספרון קטן, קל לנשיאה (חשוב בגילנו) אותיותיו גדולות ומאירות והעיקר- הפרופסור: מה הוא אומר?

חביבות עלי הערותיו השנונות והאקטואליות. לעולם לא נס ליחן. למשל...

בפרשת פינחס הוא מדבר על שילוב הדמויות של אליהו הנביא ופינחס הכהן אשר שניהם מגלמים בדמותם את המארג המוזר והמופלא בין קנאות לשלום.

ופרופסור ליבוביץ עובר לדורנו. כמה נפוץ השילוב של רצח וקנאות בשם הדת!!

"רק מי שטבעו איש שלום, רשאי במקרים קיצוניים להיות קנאי לאלוקיו. אם אינו כזה, הריהו רוצח!!"

והנה נתגלגלה לידי הזכות לרכוש את ספרו של יורם טהר-לב הנקרא "שמחת תורה" שילוב מופלא של דברי תורה ושמחת ההומור.

דמותו המצולמת בראש הספר בשערו וזקנו הלבנים – (מעין "אליהו הנביא" או רבי חסידי) מתאימה לרוח הספר. כרבי עממי דורש דרשות שובות לב. "נחמדות מפז מלאות הומור וחכמה על כל פרשות השבוע" כך כתוב בשער הספר ואכן, כך הוא.

על אותה פרשה כבדה הדנה בסוגית שילוב הקנאות והשלום, וברית עולם לפינחס אומר ומביא טהר-לב

"חלפו הימים שאוהב שלום ורודף שלום כמו אהרן ישתף עצמו בבניית עגל זהב כדי לשמור על שלום בית...אם אהרן היה אוהב, פינחס היה רודף, ואין דין אוהב כדין רודף"

פינחס, כבר בשמו פינ-חס היה מסר כי אינו חס על מי שתאוותו מושכת אותו לנשים נכריות.

מאז רווחת האמונה העממית כי הכהנים הם חמומי-מוח."

וממשיך כדרכו בכל הפרשיות במילתא דבדיחותא על האיש ששילם במיטב כספו כדי לקבל תואר כהן. משנשאל לחשיבות הענין השיב:

"זה חשוב לי כי אבא שלי היה כהן, סבא שלי היה כהן, סבא של סבא היה כהן ורציתי גם אני להיות כהן".

עד כאן לספרו של טהר לב

ולהשוואת שני הספרים!

"אחוז בזה, וגם מזה אל תנח ידך"



שבת שלום

אבישג