title
title
title
title
title
title
משב רוח - סדנא דארעא חד הוא

סדנא דארעא חד הוא

הַארוּקימוּרַקַמיסופר יפני אשר ספריו תורגמו ל- 27 שפות וזכה להצלחה אדירה ביפן ומחוצה לה. קריאתי בספריו מעוררת בי קשר זיכרון ליצירותיו של עגנון. רב הדמיון ביניהם. מצד אחד ריאליה מובהקת, אך בד בבד פולשת לתוך היריעה הריאליסטית הפנטסיה.

היכולת הזו, לשלב, כאילו בלי משים, את שתי הסוגות האלה ביצירה אחת מבטאה את ההכרה של שני הסופרים כי לא כל תופעה בעולם המציאות שלנו ניתנת להסבר בדרך הגיונית. כשם שבלק הכלב כובש את מקומו כיצור אנושי מהרהר ומבקר את העולם אשר סביבו ב"תמול שלשום", עולם ריאלסטי לחלוטין עד לכניסתו של בלק ההופכת את היצירה למעין סיפור בדים אבל...לא!

כך מופיע חתול מְדַבֵּר ב"קפקא על החוף" וכבשה אנושית ועל אנושית ב"מרדף הכבשה".

כתיאורו של עגנון את אנשי העליה השנייה מתאר מורקמי את התיישבותם של האיכרים הנמלטים מפני נושיהם אל ההרים לִבניית יישוב חדש. (קטעים מ"מרדף הכבשה")

(1881)..."ואולם חיי החלוצים היו קשים מאוד. בחודש אוגוסט הקימה כל משפחה את הצריף שלה, אבל היו אלה לא יותר מקורות עץ שונות שהונחו זו על זו ובחורף נשבה הרוח פנימה ללא רחם...על פי רוב היה לכל משפחה רק מזרון אחד והגברים היו מבעירים אש וישנים על ידה..." (עמוד 221)

ומאוחר יותר

"בשנה השישית החלו נראים סוף סוף ניצני שמחת חיים בהתיישבות החלוצית. הגידולים נשאו פרי, תנאי המגורים השתפרו...צריפי הקורות היו לבתי מגורים של ממש..." (עמוד 223)

לאורך חמישה עמודים נדמה היה לי כי אנו קוראת את דברי ימיה של ההתיישבות העובדת בארץ ישראל. אך לא. הדברים מתרחשים ביפן הרחוקה.

אכן, מופלא הוא כוחה של היצירה הספרותית המצליחה לאחד בתוכה את האוניברסאלי והייחודי לכל חברה אנושית באשר היא.

תופעה שחייבת להוביל אותנו לתודעה של השוויון האנושי בכל אתר ואתר. אדם הוא אדם ובאמצעות בחינת עצמנו נבין גם את הזולת. וגם להיפך.

W22591

אבישג