שלום רב קוראנו היקרים

 

שבוע חורפי

גדוש בצבעים אפורים,

עננים מהלכים מעלינו.

 

לקום בבוקר מסוג שכזה

ולצאת ולבוא לבית גיל עוז

משימה לא פשוטה אכן,

אך באתם, יצרתם, פעלתם ועשיתם.

 

והאם לא בשביל זה יש בית?

נמשיך לחכות לכם בחורף ובקיץ, בסתיו ובאביב....

 

וכתבה המשוררת אגי משעול

שחרית

מוֹדָה אֲנִי לְפָנֶיךָ שֶׁמִּשׁוּט בַּמֶּרְחָקִּים

הֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי

וּמוֹדָה אֲנִי לִי

שֶׁמְּשִׁיטָה אוֹתָהּ לְאַט וְלֹא

כַּבְּרוֹשׁ, לֹא עֲדַת כְּפִירִים וְכָֹל הַשּׁוּרוֹת

הַקּוֹפְצוֹת כְּמוֹ פּוֹפּ־קוֹרְן

עַל דַּפְנוֹת הַסִּיר

 

מוֹדָה לְפָנֶיךָ שֶׁאִרְגַּנְתָּ בֵּין לְבֵין

מְעֵין חֲדַר הִתְאוֹשְׁשׁוּת

לַנְּשָׁמוֹנֶת הַשַׁפִּירִית

וְלֹא יָשָׁר מַיִם, כִּיּוֹר, פָּנִים, דֶּלֶת —

 

מוֹדָה לִי שֶׁלָּמַדְתִּי לֹא לָזוּז

וְלֹא לְנָעֵר אֶת הַשֶּׁלֶג מִכַּדּוּר הַזְּכוּכִית

שֶׁהוּא גּוּפִי

לִפְנֵי שֶׁאֶמְזוֹג אֶת הַמַּרְאוֹת לְתוֹךְ מִלִּים

לִפְנֵי שֶׁאֶפְקַח אֶת עֵינַי מוֹדָה אֲנִי

 

עַל הַסְּפוּמָטוֹ הַּכְּחַלְחַל־סְגַלְגַל הַמְּגַשֵּׁר

בֵּין הַצַּד הָאָפֵל לְצִדּוֹ הַמּוּאָר שֶׁל הַיּוֹם,

בֵּין שִׁכְבַת הַפֶּחָם לַאֲפָרִים הַפִּרְחוֹנִיִּים

וְשֶׁמִכָּל הַמֶּרְחַקִּים

הִצְלַּחְתָּ בּוּל לְהָשִׁיב אֶת רוּחִי

לְגוּפִי וְלֹא לְגוּפָם

שֶׁל בְּרוּאִים אֲחֵרִים.

 

פורסם ב"הארץ" 17/11/17

 צילמה: אורנה ברזילאי

שבת שלום

 

גדי ליאון

העורך

לחצו כאן לצפייה באלבום התמונות

והוסיפה ורד רוס:

 

השנה החלטנו לעסוק בתכנון יום הוותיק בשיתוף ציבור.

גייסנו שותפים לתכנון מקרב באי בית גיל עוז, השתדלנו שיהיה ייצוג לרוב הישובים, לבסוף התקבצו מלכה חורש, לאה גור, מיקל לניר, ליתקה קרין, נועה להב, אסתי שורר, אילנה רינות, דפנה פרשיץ, וגלוריה בורנשטין, שהפכו לצוות חשיבה.

המפגשים היו פוריים ומהנים, התלבטנו האם בשנת ה-80 לעמק יש עדיפות לטיולים וביקורים במקומות מיוחדים בעמק, האם בכלל טיולים? אולי דווקא תכנית אומנותית בקמרון, היו רעיונות שונים ונפלאים אך לבסוף הגענו להסכמה , 70 שנה למדינה עולים לירושלים. רכזנו רעיונות מה לעשות בירושלים, איפה לבקר, מה לראות, מה לחוות, לטעום ולהתרגש.

כל הרשימה הועברה לסופי עטרה שבח, רכזת הטיולים של גיל עוז, המדריכים גויסו הרעיונות הפכו למסלולים והאוטובוסים שובצו.

 

ביום חמישי, כ"ז בחשון, ה- 16.11.17 יצאנו בשמחה, מאות מוותיקי העמק לירושלים הבירה.

תודה גדולה לכל השותפים בתכנון.

 

ולטעימה מהטיול המזמר לחצו כאן

ורד רוס

קידום השירות וייזום פרויקטים

 

ולסיום- אנו מביאים כאן חלק מהברכות שנישאו בארוחת הצהרים:

 

לכל הנוכחים שלום.

אני כאן לפניכם בשלושה כובעים.

הראשון- הכפר רופיני.

בכובע זה אני מאוד שמח על השתתפותם של כ- 15 מחברנו בטיול, חלקם אף כאלה בפעם הראשונה.

אני תקווה שרבים מהם יקבלו חשק להמשיך ולצרוך את הפעילויות הנהדרות של גיל עוז.

הכובע השני- הוא חברותי בהנהלת גיל עוז.

אני רוצה בשם כולנו להודות לצוות הפעיל על ההשקעה, על היצירתיות והחזון בהפעלה היום יומית של המערכת ממנה אנו נהנים ביום-יום.

והכובע השלישי- היותי ירושלמי שחי בכפר רופין.

כילד חוויתי את מלחמת השחרור בעיר וכבוגר ניתנה לי הזכות וההזדמנות, כלוחם בצנחנים, לְאַחֵד את  שתי חלקי העיר.

כיום אני מדריך' כמתנדב, בגבעת התחמושת. לצערי כי רב, אני פוגש את אי נוכחותם של אוכלוסיות רבות, שאינן מגיעות לעיר, מסיבות כאלה ואחרות. כתוצאה מכך ציבור רחב אינו מממש את זכותנו לעיר בירתנו. איני נכנס לבעיות הפוליטיות השיכות לנושא, רציתי רק בהזדמנות זאת בה חווינו בצורה נהדרת את ירושלים להזכיר לכולנו עד כמה הקשר לירושלים של כולנו חשוב.

כל אחד יכול לממש את זיקתו לעיר בצורה המתאימה לו.

 

מייקל לניר

חבר הנהלת העמותה

 

במסכת קידושין אומרת הגמרא : " עשרה קבין של יופי ירדו  לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו . אין לך יופי כיופייה של ירושלים ".

נכון ויפה עשה " צוות יום הוותיק" לבחור ב- 10 סיורים מרתקים בירושלים, לציון 50 שנה לשחרורה ולאיחודה של העיר.

כ- 300 ותיקי עמק המעיינות שעלו היום לירושלים באווירה כל-כך נעימה, היא תעודת כבוד לנו- ותיקי העמק וכבוד לגיל עוז, הבית החם של כולנו.

תודה להנהלת גיל עוז ולכול הצוות היקר שמוסיף חיות ונועם לזיקנה שלנו.

 

רפאל צרפתי

יושב ראש העמותה

 

נתראה במסדרונות בית גיל עוז ובפעילויות השונות.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

הנש"ר עלה להר הגלבוע

 

במפגשי השירה השבוע עלינו להר הגלבוע, באמצעות שירה המפורסם של  לאה נאור- "בהר הגלבוע" המתאר את הקרב בו נפל שאול המלך אך המתאר גם את הזמן הזה עכשיו בהר הגלבוע.

האזנו לביצוע של ה"פרברים" והמחשנו את העלייה להר באמצעות הרמת הידיים שורה אחר שורה שה"צמיחה" את הרכס כל פעם מחדש.

מומלץ לצפות בביצוע המיוחד של "צמד הפרברים" – לחצו כאן

 

לצפייה בביצוע ילדי כיתת אילת לבבי מבית החינוך "דקלים" יחד עם ותיקי בית גיל עוז – לחצו כאן

מיקמנו את הרכס של הרי הגלבוע במפה האילמת של שירי העמק ואת "שיר הרשת"  ו"שיר העמק".

 

במצלמה קלטתי שתי חברות טובות שהשירה גרמה להם ליצור ריקוד קטן בישיבה - המוסיקה מפעילה אותנו מבפנים.

 

בשבוע שעבר הכרנו לעומק את "שיר העמק", בעזרת השלמת המילים בסוף כל שורה. זיהינו את המבנה המיוחד של החריזה, מוזמנים לנסות בעצמכם גם כן.

ילדי כיתת המורה ליאורה מבית הספר "רימון" המתגוררים בקיבוץ בית אלפא שמחו מאוד על הזכרת שם קיבוצם במפגש וכמובן הכירו היטב את השיר.

"בפינת הבקשות", פינה אותה פתחנו במפגשים האחרונים, נבחרים שירים מתוך המגוון שנלמד עד כה והפעם הבחירה היתה מפתיעה- "לבכות לך" של אביב גפן, שיר אותו למדנו במפגש לזכרו של יצחק רבין.

מוזמנים לצפות בחלקו – לחצו כאן

 

החיבורים מעמיקים ידיים נפגשות כתפיים מחובקות – כיף גדול.

 

גדי ליאון

רכז מיזם נש"ר

בית גיל-עוז

 

חבורת הפיוטים מרחיבה שעריה

 

גם השבוע כבכל המפגשים הקודמים יוחדה השעה לשלושה פיוטים.

 

התחלנו בפיוט נוסף שנכתב בידי רבי יצחק סונה, אותו הכרנו בשבוע שעבר, "ברך עלינו – חדש עלינו" אותו מבצע אחיו יחזקאל ציון.

פיוט זה מושר בכל הזדמנות של בקשה להתחדשות, פתיחת שבוע, לידה, בקשה בעת פתיחת עסק חדש ועוד.

מצרפים אנו כאן את מילות הפיוט הלא ידוע הזה כי אינו בנמצא ברשת:

למדנו כי הפתיחה המוסיקלית מכינה את קהל השרים להצטרף בסולם (המקאם) המתאים ומכניסה אותנו לאווירה המתבקשת מלחנו של הפיוט.

המשכנו בפיוט מוכר שזכה להרבה מאוד לחנים – "צור משלו אכלנו" – פיוט המושר בסעודות השבת לפני ברכת המזון. ככל הנראה נכתב הפיוט בצפון צרפת, לא יאוחר מן המחצית השנייה של המאה הארבע-עשרה, ועד מהרה נתגלגל לקהילות שונות ברחבי העולם היהודי. כאמור שלושת הבתים הראשונים של הפיוט מכוונים כנגד שלוש הברכות הראשונות של ברכת המזון.

פרט מעניין נוסף קשור ללחנו של הפיוט: בשנות השמונים של המאה העשרים נתגלה בכתב יד מתחילת המאה השש-עשרה תעתיק של תווי הפיוט, המתעד כנראה לחן יהודי מקורי, ולא לחן עממי-מקומי ש'הולבש' על מילות הפיוט; לחן זה נרשם על ידי מלומד נוצרי כפי ששמע אותו מפי יהודי או יהודים בדרום גרמניה של אותם ימים. ככל הידוע, זהו רישום התווים הקדום ביותר המצוי בידינו לזמירות שבת, ואחד הקדומים במסורת הפיוט בכלל. 

 

לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

 

לצפייה בביצוע החבורה לחצו כאן

 

וקינחנו את המפגש בפיוט - "אל מאוד נעלה" - לשמחת החתונה, המושר בשבת חתן כאשר החתן עולה לתורה. מלות השיר נכתבו על-ידי ר' משה אשקר הכהן ללחן טורקי. השיר נכנס לרפרטואר השירים החלבי, אבל התחבב מאד על כל קהילות ישראל והוא מושר בכל עת שמחה בפי רבים.

 לעיון במילות הפיוט לחצו כאן

 מזמינים אנו את כל אחת ואחד מכם לבוא ולהצטרף לחבורתנו.

 

גדי ליאון

עורך מעת לעט

קולנוע אקשן !

סודות מאחורי הסרטים

המונחה בידיו האמונות של עפר קדר  

 

"חופשייה ומאושרת" - בריטניה 2008

קומדיה שנונה ומשעשעת מאת מייק לי.

פופי היא צעירה בת 30 תוססת ומלאת הומור אשר ניחנה ביכולת לצחוק על החיים ולראות תמיד רק את חצי הכוס המלאה. אף על פי שלכולם נראה כאילו היא אינה לוקחת שום דבר ברצינות, פופי, מורה בבית ספר יסודי מסורה לעבודתה ומצליחה בדרכה המיוחדת ומשקפיה הוורודים לעזור לתלמידיה.

לאחר שאופניה נגנבים מחליטה פופי לקחת שיעורי נהיגה ומנסה ללמד את מורה הנהיגה את שיטת ההוראה שלה. הוא מטבעו, פחות סובלני ממנה והמתח שנוצר בעקבות חילוקי הדעות בין השניים מתפתח לקשר מיוחד ומשעשע הנרקם ביניהם.

כחלק מניסיונותיה למצוא בן זוג לוקחת פופי שיעורי טנגו ואף מתחילה לצאת עם אחד העובדים הסוציאליים, אותו היא מכירה דרך עבודתה.

כל מי שפוגש את פופי האופטימית באופן תמידי - מיד מתאהב בה ולא מצליח לעמוד בקסמה. האושר ושמחת החיים שלה פשוט כובשים ומעוררי קנאה..

זוכה פרס השחקנית הטובה ביותר פסטיבל ברלין 2008.

מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר פסטיבל ברלין 2008

 

 

 

לצפייה בקדימון לסרט לחצו כאן

   

להתראות בקולנוע

 

 

הסרט יוקרן באולם בית הספר "גאון הירדן"

שבקיבוץ נווה-איתן

ביום רביעי י"א כסלו חשון  - 29 בנובמבר

תחילת ההקרנה בשעה 10:20

סיום ההקרנה בשעה 13:00

 

מוזמנים לצפייה בסרט

גם חברים שאינם חברי החוג    

בעלות של 25 ₪

 

 

לכל שאלה ופרטים נוספים ניתן לפנות לרויטל 

 050-5230198     04-6757402

revitalfuks@gmail.com

 

 

באתי לבקר את שיחי הוורדים - שלומית שניר - 17.10.17

 

באתי לבקר את שיחי-

הוורדים הלבנים, שאהבתי,

וגיליתי שנעקרו.

נותרה אדמה אפורה וריקה

לספר  סיפורם.

 לא היה זה טבעם

להגן על עצמם

מפני יד אדם.

חוחיהם היו עדינים

ומה גם לבם.

ענפיהם נגדמו בידי גנן

נאספו אל האדמה,

והיא - רחם העולם,

תישא פצעיהם

תעטפם בקרבה.

עד, שתגיע שעתם

ויתגלגלו, אל בין החיים

שוב, ייתנו מטובם,

ירבו זיו עולם

יעירו לבות אנשים.

  

הגב, אורה זהבי,

 

שלום רב,

 

בחודש נובמבר 2017 קבלתי ממך מכתב תודה על צלומי ימאי ישראלי.

יש לי רושם כי החמצתם סיפור עסיסי.  בין התמונות שהועתקו היה צילום של יאכטה גדולה בנמל גנואה שבאיטליה שצילמתי בשנת 1945.

יד הגורל, אצבע אלוהים, תקראי לסיפור איך שתקראי אך למרבית הפלא, נפגשתי עם יאכטה זו שוב בשנת 1949.

 

בשנת 1948 שירתתי על האניה "קדמה" עם הכרזת המדינה, עזבתי את האנייה והצטרפתי ל "פלים" בקיסריה כרזרויסט של הפלמ"ח.

לא לאחר זמן רב נלקחנו מקיסריה כדי ללוות שיירת משאיות מחולדה דרך שער הגיא לירושלים הנצורה.

במשך כחצי שנה לחמנו בפרוזדור ירושלים ולאחר מכן בירושלים גופא ובכבוש שכונת קטמון בירושלים – נפצעתי.

בהפוגה הראשונה חזרתי לשפלה והצטרפתי לחיל הים, שם שירתתי על ספינת חיל הים  "מ 17" היא  "הפורצים".

מאז שובי לחיל הים ועד לשחרורי בראשון לפברואר 1950, ביקרתי בביירות שבלבנון שלוש פעמים. פעמיים היו למטרת קשר עם אנשינו שם, אולם בפעם השלישית מטרת ההפלגה הייתה להביא לשם חבלן איש שייטת 13על  ספינת חיל הים "הפל"מח". 

תפקידי אני במבצע זה היה לפקד על שלב הירידה לחוף ולהעביר את החבלן לידי אנשינו שלקחו אותו ברכב לנמל בירות, שם הוא הצמיד מטען חבלה, תוך צלילה, לתחתית של האנייה.

אנייה זו הייתה לא אחרת  אלא ה- " Grille", אותה יאכטה שצילמתי בגנואה. בדיעבד התברר כי זו הייתה היאכטה של היטלר שנרכשה במשותף ע"י המצרים והסורים שרצו להפכה לאניית מלחמה. הם רבו על השאלה מי ישפץ אותה ויהפוך אותה לאניית מלחמה. 

אלה העדיפו מהנדסים גרמנים, ואלה בחרו במהנדסים אנגליים. באנו אנו והטבענו אותה ! זו אותה אנייה לבנה בצילומים.

 

בברכה,

משה כצנלסון

 

להרחבה אודות המבצע לחצו כאן

Grille  - היאכטה של היטלר בנמל גנואה.

צילום מקרי של משה. פוצצה בפעולה 17.12.48

 

האוניה "קדמה" - שביתת צוות המלחים. משה מציץ משמאל לשלט (1947)

 

 

 

 

 

 

היאכטה של היטלר - צילום מקרוב (1947(

 

 

 

על היקינטון

היקינטון שייך למשפחת השושניים. הוא גדל בר באזור הים התיכון. לפני כ-500 שנים הטורקים הביאו לוינה ומשם הגיע להולנד. שם טיפחו ויצרו את הזנים המוכרים לנו כצמחי תרבות, שלהם גם צבעים נוספים וגם מופע מרשים יותר.

אפשר לטמון בקרקע (ללא זבל), ואחרי התפתחות 3-4 עלים, ליצור תנאים להארכת גבעול הפריחה. זאת על-ידי כיסוי בעציץ הפוך – נקודת אור למעלה וחשיכה יחסית באזור העלים (השאיפה של הגבעול לאור).

את היקינטון אפשר לגדל גם בצנצנת מים ולהשתמש בו בתוך הדירה בעת הפריחה, גם יופי וגם ריח. יש לבחור צנצנת בגובה 15-17 ס"מ. למלא מים נטולי כלור ומלח (מי מזגן), לשים במים חתיכת פחם לשמירה על צלילות, להניח את הבצל כ-1/2 ס"מ מעל המים ולקבע אותו שיהיה יציב, גם כאן בשלב מסוים.

הפריחה באביב – בערך כ- 3 חודשים אחרי השתילה.

 

ב ה צ ל ח ה

 

מגשימים חלומות בעמק המעיינות

"כדי להגשים חלום אחד ישן יש צורך במיליון חולמים שלא עוצמים את עיניהם, שלא אוטמים את אוזניהם, שמוכנים אל החלום להתקרב, שעוד זוכרים איך להקל את הכאב ולגלות שעוד נשאר להם מקום בלב" (אהוד מנור)

בתשעה בנובמבר, כ' בחודש חשוון, בו משגררים את ערך מעורבות חברתית, התכנסו בעמק המעיינות, בבית הספר (תל"י) דקלים בחמדיה תלמידים יהודים וערבים למפגש שכולו "דיאלוג וזהות"...
בשעה 10:00 הגיעו תלמידי כיתה ה' מבית הספר הסליזיאני מנצרת והתקבלו בשיר, שמחה ושלטי ברכה על ידי תלמידי כיתות ה' מבית הספר "דקלים".

היום נפתח בטקס קצר בו בירכו הילדים זה את זה בברכות "אהלן וסהלן" "וברוכים הנמצאים", ריקוד, שירים והמון חיוכים. 
לאורך היום התקיימו מספר הפעלות משותפות לכיתות, פעילות היכרות עם התייחסות למשמעות השם שלי, גשר היכרות בו שאלו הילדים זה את זה שאלות על תרבות וחיי היום-יום - פעילות בה הם גילו כמה דומים הם. התלמידים שיחקו יחד בהפסקה פעילה ואכלו ארוחת צהריים משותפת. 
את היום המרגש הזה סיימו בכתיבת מילים מחברות בשתי השפות על אבני שלום ובשירים עלה-דלעונה ועוד יבוא שלום עלינו.

יום זה הוא חלק מתכנית דיאלוג וזהות של קרן תל"י ומרכז רוסינג לחינוך ודיאלוג. 
מפגש זה הוא הראשון מבין חמישה מפגשים משותפים שמטרתם יצירת הזדמנות לדיאלוג ולהיכרות עם התרבות השונה. 
לפני המפגש עברו הילדים בשני בתי הספר תהליך הכנה בו הם ביררו מהי הזהות שלהם, שוחחו על דעות קדומות וסטריאוטיפים. הם הכינו שאלות היכרות, שאלות על מנהגים, שגרת חיים ומשחקי ילדות.
בזמן המפגש ניצוצות החיבור היו מעל למצופה. הילדים שיחקו אלה עם אלה, ולא התייחסו לכותרות "המולבשות" עליהם. המפגש הרגיש כטבעי, אמיתי ונכון להם. רגשות החשש והמבוכה התאדו בתחילת היום כשבסיומו היו חיבוקי פרידה ורצון עז להיפגש שנית.

הצוות המוביל בשני בתי הספר כמו התלמידים הפגין חיבור טבעי ו"קליק" שהחל עוד בהשתלמות ההכנה לתכנית. ההתרגשות של אנשי הצוות אפשרה לתלמידים להרגיש בנוח ולהרגיש שהנה אנחנו והנה הם - שני חלקים בתוך השלם. 
העבודה המשותפת והכבוד ההדדי נותנים לנו תקווה לחלום, לא לעצום עיניים, לא לאטום אוזניים, להתקרב עם הרבה אהבה בלב.

אנו יכולים לדבר בכיתה שעות על מעורבות חברתית, שונות, קבלת האחר, שוויון וכבוד ולקוות לשינוי ואנו יכולים ליצור מפגש של "דיאלוג וזהות" ולהביא את השינוי > זאת עבורנו למידה משמעותית.

לסיכום, מה היה שם בעמק המעיינות? (מתוך סיכום כיתתי)
"בעמק יפה בין כרמים ומעיינות
התקיים לו מפגש של תרבויות מעניינות.
ומי היה במפגש?
מבית ספר אחד יהודים מארחים
מבית ספר שני ערבים מתארחים.
דיברו, צחקו, שיחקו,
יצרו דיאלוג משותף,
ועל כן נריע ונמחא להם כף"

בתפילה לעוד מפגשי אמת ויופי
בלי להטיל זה בזה דופי. 
לחיבור בין אנשים ולבבות
לעולם לא להפסיק לחלום ולקוות.

כתבה: גלית ויצמן- ביה"ס "דקלים" חמדיה

מתוך דף הפייסבוק של המועצה האזורית עמק המעיינות

 

עננים

 

מעולם לא הצלחתי להגדיר לעצמי מהו הקסם הטמון בהם.

ביציאה המוקדמת בבוקר הם אפורים אפורים וממלאים את השמים.

לפתע הם משנים צורה ובעלות שמש הבוקר נקרע לפתע צוהר בתוך האפור האפרפר הזה ומפציעה פיסת רקיע בתכול. תוך שניות פושט הורוד ומכסה קרעי עננים ושמים... אם רצונך להנציח את הרגע במצלמת המכשיר האלקטרוני הזה המצוי בסמוך, מהר מהר כי בטרם תשלוף ותכוון והנה אפס וכלה הצבע. קסם בצבעי קיטש שנמחה ונמוג תוך שניות.

נראה כי כל קסמי העולם נתמצו בדקות ספורות אלה של אפור, תכול, ורוד ושוב אפור.

והנה נתפזרו ענני הבוקר ונותרו קרעים קרעים בוהקים לבנים על פני רקיע התכלת...

עד שהגעתי לשירה של ויסלבה שימבורסקה שהיטיבה לתאר זאת ממני.

 

בְּתֵּאוּר שֶׁל עֲנָנִים

יִהְיֶה עָלַי לְמַהֵר מאֹד-

שַׁבְרִיר שְׁנִיָּה

וּכְבָר הֵם לֹא כְּשֶׁהָיוּ, מַתְחִילִים לְהִשְׁתַּנּוֹת.

 

טִבְעָם –

לָעוֹלָם לֹא לְהִשָּׁנוֹת

בַּצּוּרָה, בַּגָּוֶן, בַּתְּנוּחָה, בַּמַּעֲרָךְ.

 

פְּטוּרִים לַחֲלוּטִין מִמַּשָּׂא הַזִּכָּרוֹן,

נִשָּׂאִים בַּקַּלּוּת מֵעַל לָעֻבְדּוּת.

 

אֵיזֶה מִין עֵדִים אֵלֶּה לָעוֹלָם –

מִתְפַּזְּרִים תֵּכֶף וּמִיָּד לְכָל הָעֲבָרִים.

 

בְּהַשְׁוָאָה לָעֲנָנִים

דּוֹמֶה כִּי הַחַיִּים אֵיתָנִים,

כְּמוֹ יַצִיבִים, כִּמְעַט נִצְחִיִּים.

 

לְעֻמַּת הָעֲנָנִים

אֲפִלּוּ אֶבֶן נִרְאֵית כְּאָח

שֶׁניתן לִסְמֹךְ עָלָיו,

וְאֵלּוּ הֵם, מָה נֹּאמַר, בְּנֵי דּוֹדִים רְחוֹקִים,

קַלֵי דַּעַת.

 

יִתְקַיְּמוּ לָהֶם בְּנֵי הָאָדָם, אִם רְצוֹנָם בְּכָךְ

אַחַר-כָּךְ מֵת כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּתוֹרוֹ,

לָהֶם, לָעֲנָנִים, לֹא נוֹגֵעַ כְּהוּא זֶה

כָּל הַמַּחֲזֶה

הַמּוּזָר הַלָּזֶה.

 

מֵעַל חַיֶּיךָ שֶׁנִּשְׁלְמוּ

וְחַיַּי שֶׁטֶּרֶם נִשְׁלְמוּ,

הֵם צוֹעֲדִים בְּסַךְ וּבְהָדָר, כְּדַרְכָּם מֵאָז.

 

לֹא חַיָּבִים אִתָּנוּ יַחַד לָמוּת.

לֹא חַיָּבִים לְהֵרָאוֹת עַל מְנַת לָשׁוּט.

 

רגע - 2011

(עמודים 26-27)

                                        

 

 

אבישג

יש מקום

יהורם גאון     מילים: עמוס אטינגר     לחן: דובי זלצר

יש מקום רחוק אחרי הים 
שם החול לבן, הבית חם 
שם השמש מאירה מעל 
את השוק, הרחוב והנמל 
הבית שם, אחרי הים 
אני זוכר בליל שבת הנר דולק 
ואבי מביט, מביט בי ושותק. 

זה מקום רחוק, מקום נפלא 
שם מכל חלון שומעים תפילה 
בחצר הבית אם ובת 
בתנור אופות חלות שבת 
הבית שם, אחרי הים 
את העיניים של אבי שם לא אשכח 
איך מביט, מביט אל המזרח. 

זה מקום אשר נשאר רחוק 
בלי שירי שבת, תפילה וצחוק 
סמטאות צרות מול ים גדול 
ובתים ריקים בוכים בלי קול 
הלב עוד שם אחרי הים 
אני שומע קול תפילה מבית ריק 
יש מקום אשר נשאר נשאר הרחק. 

לכל מקום אשר אליו אברח 
ישנו מקום שלא שלא אשכח 
אותו תמיד אשא עימי בלב 
יש מקום אותו אני אוהב.

 

 

   

לצפייה בביצוע השיר מתוך הסרט קזבלן - דובי זלצר – לחצו כאן

 

"בשבוע שעבר חל יום הולדתו ה-75 של חתן פרס ישראלי לזמר עברי, הזמר והשחקן יהורם גאון.  המחזמר "קזבלן" היה נקודת הזינוק הגדולה ביותר בקריירה של יהורם גאון. ב-1965 הוא נסע ללמוד משחק בארה"ב. כעבור שנה, כאשר גיורא גודיק הפיק את המחזמר "קזבלן", הוזמן גאון לאודישנים. גאון חש שזאת הזדמנות חייו, חזר מיד לארץ ונבחר לגלם את דמותו של קזבלן, גיבור המחזמר. המחזמר היה הצלחה רבתי. תפקידו במחזמר הציב אותו בפסגת הזמר והמשחק בישראל. כעבור 7 שנים עלה לאקרנים הסרט "קזבלן", אף הוא בכיכובו של גאון, ואף הוא הצלחה רבתי. כמה משירי המחזמר והסרט הם מלהיטיו הגדולים ביותר של יהורם גאון לאורך השנים, ובהם "כל הכבוד", "רוזה", "קזבלן" והשיר ן- "יש מקום".

המחזמר ואחריו הסרט מבוססים על מחזה שכתב יגאל מוסינזון ב-1954, בשיא העליה הגדולה, ועוסק, כבר בשלב מוקדם כל כך של המדינה, בשסע העדתי בישראל. הוא מתאר את ההוויה במעברת עולים בשטח הגדול ביפו. קזבלן, עולה צעיר ממרוקו, מנהיג חבורה של ביריונים, אך הוא דמות מאוד חיובית וערכית, חבר טוב, אדם אכפתי. הוא מתאהב ברחל, בת השכונה האשכנזיה היפהפיה. גם יאנוש, יו"ר ועד השכונה האשכנזי, יוצא הונגריה מתאהב ברחל, והוא מחליט לעשות הכל כדי לסכל את הקשר הרומנטי בין קזבלן ורחל. הוא מציג אותו בפני הוריה של רחל כאדם פרימיטיבי וחסר תרבות. הוא טופל עליו עלילת גניבה מקופת ועד השכונה (במחזה המקורי הוא הואשם ברצח). קזבלן נעצר, אך בכלא פוגש את מפקד הכלא, שהיה מפקדו בצבא, המכיר את אופיו האמתי כלוחם ללא חת, כאדם ישר וכחבר טוב. הוא מאמין בו ובחפותו ופועל לשחרורו. עיקר המחזה הוא מאבקו של קזבלן על שמו הטוב. הוא מוכיח את חפותו, והופך מאימת השכונה לגיבור השכונה ונושא את רחל לאישה. במחזה המקורי גילם יוסי ידין את תפקיד קזבלן, אך אין ספק שמי שמזוהה עמו יותר מכל, הוא יהורם גאון שגילם אותו במחזמר ובסרט.

 

"יש מקום" הוא שיר שקשה לי אתו מבחינה אידיאולוגית, אך אני בהחלט יכול להזדהות אתו מבחינה רגשית. מבחינה אידיאולוגית, איני יכול לסבול את עצם המחשבה שיהודי, ישראלי, החי בארץ ישראל, במדינת ישראל, שר שיר אהבה וערגה לגולה, כאל מחוז חפץ. אולם מבחינה רגשית איך אפשר שלא להזדהות עם געגוע וערגה למחוז הילדות, למסורת המשפחתית? אולם במחזמר ובסרט אין זה סתם געגוע לעבר, אלא תחושת תסכול של התנפצות חלום, של מי שעלו למולדתם הלאומית וחשים בה אזרחים סוג ב'.

 הסרט כולו מדבר על הכבוד האבוד של העולים ממרוקו. "בקזבלנקה נותנים כבוד לבנאדם". וכאן הם חשו שאין נוהגים בהם בכבוד האנושי שהם ראויים לו".

["יש מקום"  - אורי הייטנר, ברדיו "אורנים" 4.1.15]

 

פרשת ויצא –שבת ארגון בני עקיבא

 

יעקב אבינו המגיע לארצם של בני קדם, מוצא עצמו ליד באר בשדה, כשרחל   בת דודו מגיעה כִּי רֹעָה הִיא.

יעקב ניגש אל הבאר, וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.

חז"ל והמפרשים לאורך הדורות התפעלו מכוחו וגבורתו של יעקב בפתיחת הבאר והסרת האבן, ולפי חלקם, מתגלה כאן יעקב כאיש שרירי וחסון, כפי שאמר עליו אביו: הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, ואולי אף למעלה מכך. מפרשים אחרים מסבירים כי שרתה עליו רוח הקודש, או כי היתה זו השפעת התורה שמתשת כוחו של אדם- לשון תושיה.

מדרשים אחרים עומדים על כך שהעובדה שלא כתוב שיעקב דלה ושאב מים מן הבאר, אלא שמיד אחרי שגלל את האבן הצאן יכול היה לשתות, מלמדת שהמים עלו מאליהם מתוך עומק הבאר והתהום אל פני השטח.

ייתכן, ועליה זו של המים מתוך הבאר היא גם הביאור לקלות בה הצליח יעקב לפתוח את הפתח – 'כאדם שמעביר הפקק מעל פי צלוחית'. כאשר יש 'דחיפה' מלמלטה, כאשר יש מים שעולים למעלה, בניגוד (לכאורה) לדרך הטבע, כאשר יש רצון ותשוקה ואנרגיות של חיים ושל צמיחה מתוך בטן האדמה, הרי שהאדם הניצב מעל פי הבאר יכול לגלגל אותה בקלות רבה, ולאפשר לכוחות החיים שכבר מתעצמים מאילהם למלא את תפקידם ולהרוות את הצאן.

 

זכינו, ובשבת הארגון הזו של תנועת 'בני עקיבא', כוחותיהם המימיים של מדריכי וחניכי הסניף 'עולים מאליהם'. הנוער והילדים השותפים לתנועה מפכים ומתגברים, וחברי הקהילה המבוגרים יכולים להתברך בתסיסה חיובית שכזו, בלקיחת אחריות ובעשיה של מעשי חסד ויצירה, וכל שנותר לנו הוא לא להפריע, לפרגן ולעודד, ורק למנוע חסמים ואבני נגף.

 

שבת שלום, הרב אורי ליפשיץ, רב טירת-צבי